היי אודי, חטולית וסוריקטה ומי שמצטרף.....

תודה שכתבתן....אני לא טובה בפרידות. אבל מי טוב בזה?? לכל אחת סיבה משלה למה לא לכתוב. אולי באמת הגיע הזמן שכל אחד ילך לדרכו. אני פגשתי מישהיא מכאן ממש ממזמן. היא כבר לא כאן..פשוט כתבתי מייל פטיבי כזה והתכתבנו בו. וגם נפגשנו.. הרגשתי שזה לא נכון עבורי וניתקנו מגע. יש לי פנטזיה כזו של מפגש עם כולכן עם אודי כמנחה...ישאר בגדר הפנטזיה. פעם כתבנו איך אנחנו מתארות כל אחת..מעניין..יש לי תמונה בראש איך כל אחת נראית🙄 מה שיהיה..שיהיה לטובה. תמיד ישאר בי חלק נכבד במקום הזה ולעולם אזכור לטובה את העזרה הברוכה שלך אודי ושל כלן... וגעגוע.

מיכלי רק להגיד שקראתי נראה לי שבכולנו תמיד יהיה פינה בלב למקום הזה

רגע רגע עוד לא נפרדים מפה נכון (?) מעניין שנזכרת במפגש מכאן שהורדת למציאות. סיפרת כאן בעבר והנה את מעלה שוב. יכולה להבין מדוע משהו פחות מתאים. אנחנו כאן די נוטות בעיקר להפיל שקים כבדים ויש חשש שינסו להישען ולהיתלות עלינו מידי ובאופן שנרגיש שהמרחב האישי שלנו מצטמצם ונחנק. וההיפך. יש בינינו משהו משותף. ככל הנראה מקומו בעיקר בתנאים שכאן. זה מוביל אותי למחשבה של כל אחת בינה לבין עצמה - האם ניתן לשוחח גם על עניינים מרככים, קלילים יותר, פשוטים, פרוזאים, לא בהכרח משלהבים. ומה נמצא מעבר לאותם סלעים. בוקר אור, סוריקטה

את מסיימת את ההלל והולכת הביתה ? לא הבנתי באמת שלא כל עוד הנר דולק כך גם כאן אני לא ממהרת להפרד מאמינה שעוד יגיעו ימים של פריחה כאן לאחר הפשרה של הקןר המאיים הזה יום מקסים לכולם חטולית

חטולית יקרה, לא יודעת אם "מסיימת והולכת" אבל סיכום התבקש עבורי כשאודי הזכיר דעיכה...וימים יגידו. וסוריקטה יש לך זיכרון מעולה! שאפו. אכן כתבתי פעם על מחוץ לפורום..כנראה זה חזק מידיי כמו שכתבת. מחוץ לפורום ברור שיש חיים רגילים ולא כאלה עוצמתיים. העוצמה כמו בטיפול מגיעה לכאן. קרוב משפחה נפטר צעיר מידיי היום הייתה הלוויה..באופן פתאומי גרם לי גם לחשוב על פרידות...מוזר הכל נראה לי קיצוני מידיי בעולם הזה. מצד אחד מתים מוקדם או חיים עד גיל 100 מצד שני..מוזר. והכל עוצמתי כזה..מהיר. העולם השתגע מאז הקורונה. אביב, ינשוף, במבי קוראת את כולכן..תוהה על מקומו של הפורום בחיי ואצל כולנו. ימים יגידו🙄

אני עוד פה לעתים רחוקות יותר, לעתים קוראת ולעתים כותבת זה מעניין שכואב לי ועצוב לי אם המקום שלנו ייסגר. זה היה ועודנו מקום ככ משמעותי בשבילי זוכרת את לילות חמישי בערב מחכה שההודעות יעלו, לראות את התגובות, לראות את ההתייחסות שלך אודי לא יודעת מי קורא, אודי שתדע שחושבת עלייך כאשר נמצאת בצפון, או רואה דברים שקשורים לבית חולים בו אתה עובד וכו. גם לי יש איזו משאלה בלב להיפגש איתך ועם שאר הנשים שפה

הי מיכל, אולי לא הכל עוצמתי או קיצוני. אולי אנחנו נוטים יותר להישאב למקומות כמו שכתבתי המשלהבים. כך גם, בעיניי, בנויה התקשורת, למשל. המופעים הגרנדיוזים, למשל. ושכחנו קצת איך זה ביותר צנוע ואינטימי. הרפואה התקדמה מאד ולכן ניתן לראות יותר אנשים שחיים לאורך זמן, אך גם לה יש מגבלות. ולתוחלת החיים המתארכת יש גם משמעות כלכלית חברתית בעולם. ועוד. מאמינה גם אני שעידן הקורונה נתן בוסט לאגרסיות כבדות. בכל אופן, המנעד קיים וגם ההתפלגות. כלומר, יש טווח ויש אמצע עדיין. ויש את כאן ועכשיו. סוריקטה

הי חטולית, מצטרפת אליך בעניין של הקור. מתכוונת למזג האוויר האמיתי. גם אותי, שכביכול הייתי בכושר והתרברבתי בבגדים קלים, גמישות, ניתורים והיפוכים, הוא הקפיא. ולך קשה שבעתיים. מומלץ לפחות במובן הקונקרטי להמשיך בתנועה כלשהי. פיזית מסכימה שיש בזה אמת רבה. איש ביכולותיו ללא הגזמה. כך גם אומרים הפיזיותרפיסטים והרופאים. ומאמינה שנמצא דימיון גם להתנהלות הנפש. גם בפיזיקה קל יותר להמשיך כשנמצאים כבר במצב תנועה. תפקידי עבור אבא היה לשמור על הגחלת. מושג שלו. תפקידי עבור אמא היה עמוד האש. מושג שלה. אסוציאציות ככה על הבוקר החופשי שלי. סוריקטה