מחשבות של בוקר

הי אודי והי כולן, אודי - ראשית תודה, באמת. באמת. כבר כמה ימים שאיני עובדת. השרירים שכבר הראו מאמץ יתר (להרגשתי) נעשים נוקשים ומכווצים יותר. מרגישה ש'הם' בלחץ ועומס יתר. אולי אני טועה. טרם הגעתי עם העניין המסוים הזה לרופא, אבל נראה שהוא נסחב. חושבת בשלב הנוכחי על דרכים להקל לפני שימוש בתרופה או זריקה או צילומים וכיו"ב, אלא על דרכים של שחרור של המתח. הכאבים הפיזיים המסוימים הם אולי הסימן האוביקטיבי היחיד. הנשימות והדופק רגועים מאד, גם לחץ הדם. גם לא מרגישה עצבנית. הבדיקות שבוצעו עד כה - תקינות. עיסויים, גם המדיטטיביים שבהם, לא הצליחו ממש לעזור (או שלא השמשתי בהם באופן מיטיב, גם זו אפשרות). תנועה 'רגילה', פעילות סטנדרטית או הליכה כן תורמות. מעט. חימום גם מסייע. מעט. זמן כבר חלף די הרבה. בקיצור - לא יודעת מה החלטתי לעשות. התכנון שלי היום אולי להיות קצת בשמש, אבל גם זה בקטנה. אין שורה תחתונה, אלא תיאור ההסתבכות המוזרה שלי. כן מוכנה להיעזר. אתם יודעים מה - זו אולי דוגמא למקום בו כנראה אצטרך מתווך מציאותי שיוביל אותי לנקודה הבאה. כמו בהמון דברים אחרים. תרה אחר דרכי חיבוקים לכולם, סוריקטה

לדעתי אין כלום מעבר למה שאת באמת מרגישה עייפות כרונית של שנים עבודה גופנית מאומצת עם הקטנטנים האלה ממש לא פשוט מנוחה תמיד מוציאה את הכאבים שנמצאים שם כביכול בהסתר כך הם יוצאים ומרגישים אותם היטב חיבוק אם מתאים לך חטולית