יום חמישי

הי, אתמול, רביעי, הרגשתי רע. רע מאד. קורה לי המון בשעות אחה"צ והערב. בחילות, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים קיצוניים, חוסר מוטיבציה. ניסיתי לבצע כמה דברים ופשוט לא יכולתי. שוב סביר שזהו לחץ. כפי שרשמתי מלא בדיקות רפואיות וכולן תקינות למדי. הגוף אמנם מזדקן אבל באופן תואם גיל וזמן. אתמול עשיתי משהו שדחיתי חודשים עד כדי שנים בתואנה שאני לא מגיעה אליו בגלל ימי עבודה עמוסים קיצונית. משהו חשוב מאד. אם למישהו הייתה משפחה, הנושא היה מסודר בדחיפות עוד באותו היום שבו חל הקלקול. אבל, אני, עבורי, גררתי. עניין אחד, אבל לא מספיק כי הצטברו מלא. מצב שפחדתי ממנו לפני כעשרים שנה, שאז , לא יודעת איך זה הצליח לקרות, סידרתי המון דברים. כצפוי, עם הזמן והשימוש או היעדר השימוש, דברים מתכלים, מתיישנים. אתמול, גם אתמול, הרגשתי נורא, ולא היה לי מקום אמיתי להשאיר ולבקש - "בדקו שאני מתעוררת מחר. בסיכוי טוב אתעורר, אבל בדקו". ו - הלוואי שאתעורר מחר בריאה. הלוואי שתהיינה לי אנרגיות. קצת לפחות. לא קורה. מבאס. והנה - התעוררתי בבוקר. אוף, מוקדם מידי, שלוש ומשהו. יש לי מעט תוכניות היום ודואגת שיצא שימי החופש יבוזבזו רק על עניינים רפואיים וסטנדרטים ונפילות רגשיות. הייתי רוצה אותם קצת גם כימי שיקום והבראה. חוזרת על עצמי. תשאלו אותי עכשיו - אני זקוקה למקום הזה, הפורום. גם. על אף מגבלותיו. אני (גם) רוצה את הטיפול. על אף שגם הוא מוגבל ויקר. אבא חסר לי באופן קיצוני ומרסק, על אף שהיו לו הרבה מאד חסרונות. בוחרת להשתמש בתרופות, על אף הנגרם נזק מלקיחה ממושכת שלהן. התועלת שהן מביאות עדיין גדולה יחסית על כף המאזניים. אתמול בערב בחרתי לאכול בכוח משהו ברשימת ה'פחות מומלצים' בריאותית לי מתוך ניסיון לשפר. רשמתי כעת, אך לא בזמן אמת, כלומר, אתמול בערב כשהיה ממש ממש רע, אלא עכשיו, בבוקר שאחרי, וגם ההודעה תופיע כאן בעוד ארבעה ימים. נראה מה יהיה. סוריקטה

כבר סוף ראשון. ומקווה שהשתפר. כן, המקומות האלה חשובים..גם אם חלקיים... מקווה שלא תאלצי לקחת הרבה כדורים. לא פשוט. חיבוק מתאים🤗

מרגישה את הלחץ הגדול שלך ומה יקרה באם תרפי מעט מכל מה שאת גם מלחיצה את עצמך ? את כאב האובדן של אבא אי אפשר להדחיק אך שאר הדברים ? גמני מאוד רוצה טיפול אך הסתיים מה שמגיע לי וגמני לוקחת המון תרופות כדי להרגיע להרגע לא מצאתי פתרון אחר למצבי כמה טוב שהתעוררת ואת כאן !! חטולית