אחזור שוב על משאלתי

להתעורר בריאה. קראתי אתכם אנשים טובים ויקרים. העייפות והיעדר המוטיבציה שחולשים עליי רוב הזמן - מטרידים אותי. אדם חרוץ ששוכב ולא זז רוב היום ולא יוצא מהבית. אדם שגומע המון שמש - אינו רואה שמש. מנסה לנוח כדי למלא מצברים לקראת הבאות ומשהו פה לא מסתדר. המשימות שהשארתי לי לזמן הזה - נדחות. ואיני רוצה או יודעת איך אשוב לעבוד (למרות שיודעת לומר לעצמי שגם בימים של אפיסת כוחות כן עבדתי ולא ראו עליי). כרגע יש שיפור חלקי - ולכן גם מצליחה לרשום כאן. הייתי רוצה ל'האשים' את הכאבים, את התרופות נוגדות הכאבים, את תת הפעילות של בלוטת התריס, את הלונג קוביד, את התרופות, את החורף, את הפוסט מנופאוזה. סביר שיש להם אפקט, אך בעוצמה כזאת משביתה (?). לא בטוח. גם האבל על אבא שלוקח המון כוחות, מה שמתרחש בארץ ובעולם, לא רק. אי תחושת החופש והחירות. למה אני מצפה בכלל. חזרנו לעכבות וחרדות. המוכר. בדיקות בגוף, כאמור, נעשו. הסטנדרטיות. שימו לב לשעת הכתיבה. עד לפני שבועיים כבר הייתי בעבודה בשעה הזאת, אחרי ריטואל הבוקר והנסיעות. מיכל - רשמת על סוד. הסיפור שלי שונה. היו התקפות מגיל מאד צעיר והרבה מאד שנים קדימה. אחרות. זה היה כל כך סוד, גם מפני עצמי. רק לקראת גיל ארבעים החלו תופעות שהיום יודעת לומר שהן תופעות של חרדה. רק אחרי גיל ארבעים הבנתי מה היה שם וחשבתי שאני משוגעת. רק סביב גיל חמישים פתחתי קצת את הסיפור לפני מספר אנשים מצומצם. עדיין מבקשים שהוא יוחנק בפני הצעירים במשפחה. וכאילו שעדיין לא מבינים את חומרתו. ואולי רשמתי כאן שהיות הסיפור סוד הוא שלוקח כוחות. בסיכומו של דבר - אנסה ממש להוציא את עצמי החוצה היום. בוקר טוב, סוריקטה

הי אודי יקר, יצאתי באותו יום. וראיתי שמש וזאטוטים ונפגשתי עם אנשים שהתגעגעתי אליהם והתחבקנו. וגם עשיתי מעט מן הדברים הנדחים. כנראה שלא החשובים בהם. וכנראה שעוד מאותו דבר שעדיף שאולי הייתי כבר מוותרת עליו. בכל אופן - חלקי ממש, אולי פחות בכיוון המומלץ, אבל לא מאום. גם גערו בי שאני עושה עבודות מפרכות לצד הכאבים המשמעותיים שאינם חולפים. משהו. מאמינה שעדיף על רביצה מתמדת והסתגרות. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי המון דברים באים כגשם מטורף ולא נעים מתי השיחה שלך עם המטפל ? אולי יעזור להפחית במשהו את הלחץ מאמינה שאת תתגברי מפני שאת חזקה לחשוב חיובי גם עוזר יפתי חטולית