החורף הזה..אם אפשר לקרוא לו חורף קשוח במיוחד...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מקוררת כל הזמן, הייתי חולה כבר 3 פעמים וכל פעם רציני ממש. שפעת, קורונה, דלקת בגרון....הפעם השיעול לא עוזב אותי , מקוררת כמו ילדה קטנה ומנוזלת... בנוסף הפרקים כואבים לי. מרגישה מתפרקת פיזית. הייתי אצל הרופא והתשובה הייתה מקוממת " את לא נהיית צעירה יותר" .שחיקה של הגוף...ככה קרה לזה כשאי אפשר לשים אצבע על כלום. עוד אברר מעבר מה קורה לי (כבר אמרנו גיל מעבר? אז אולי) אבל מרגישה כל הזמן לא טוב פיזית. נפשית דווקא לא כל כך.. כאילו התהפכו היוצרות. פעם הייתי מרגישה שקשה לי נפשית והדברים הפיזים פחות תפסו מקום. היום השתנה. ...מחפשת קצת איזון בין גוף לנפש. מוזר. קשה לי עם זה..נמאס להרגיש חולה כל הזמן.
החורף הזה אינו חורף במיוחד אין גשם וכל הליכלוך נשאר באוויר החורף הזה גם המון אנשים לפחות בסביבה שלי חלו בברונכיט כמןני רק שאצלי זה פקל פעמים כך חורף אז לא מתרגשת וכן בגיל המעבר גוף מדבר בשפה שונה האם הרופא טעה ? מנסיון שלי הרופא שלך צודק גי'נ'ג'ר דבש ולימון סחוט טרי עוזר להרגשה טובה יותר ומחזקת אולי את כבר נסית ? סבלנות מיכלי חטולית
הרבה בריאות , גוף נפש נפש גוף כמה איזון צריך בינהם תשמרי עלייך , שולחת חיבוק וכוחות שלך אביב
הי מיכל, לא שזה מנחם ואיני יודעת מה ההסבר - יש המשערים שיש קשר לתקופת המסכות - המון אנשים חולים עכשיו במה שנראה כמו צינונים, ומרגיש שלא נרפאים. למען האמת מכירה בעיקר נשים כאלו. וכן, הן בקבוצת גיל 45 פלוס. גם אצלי - הגוף והשרירים היו צד חזק, כנראה, ותחושתי שהם נפגעו מאד. על הקורונה אמרתי בזמנו שהיא מחלה מעליבה, וכך גם אומר על מצב הגוף. יש גבול והוא שברירי ומתישהו מתחילים לראות זאת באופן חד יותר. כנראה שבעיקר נשים. אבל השיחות שלי הן בעיקר עם נשים. בדיוק חשבתי בשעה האחרונה על אנטיאייג'ינג. פחות בקטע של נראות חיצונית כמו שערות שיבה, קמטים, יובש בעור וכדומה, אלא יותר של תחזוקת ליבה של המערכות הפנימיות והמוח. ויודעת מה - אולי גם היציבה והגמישות. כל כך הייתי רוצה להאמין שניתן לשמר באופן מסוים את אלו, ואולי אפילו לפתח, הגם אם באיטיות. וכן, לקבל גם את האובדנים ביכולת ובמסוגלות. חשבתי על אבא שלי המסכן שהיה נכה משותק שנים ארוכות. והוא היה בצעירותו ספורטאי הישגי. ניגן בכלי נגינה עם שליטה מעולה באצבעות, היה לו כתב יד מדהים והוא חווה את האובדנים של אלו ולא סבל את עצמו. קצת מחשבות, סוריקטה
הי חטולית, רק רציתי לומר שיש משהו שאני כל כך אוהבת בתשובות שלך. הן כל כך אמיתיות. בפשטות ובישירות. שלך, סוריקטה
חטולית, אביב, סוריקטה..תודה לכן... בלאגן במערכת הפיזית שאני לא רגילה לה כלל...הייתי מאוד חסינה בגנים וכל שנה לוקחת חיסון לשפעת ובכל זאת השנה. מוזר.
הרי גם אני עובדת עם ילדים. ומעניינת התחושה, גם אצלי, שקודם הייתי חסינה יותר והשנה פחות. אך כשאני מתבוננת בתיעודים שלי - מסתבר שכנראה איני מדייקת. פשוט פחות נטיתי לזכור את חוליי וקשיי הגופניים, אבל הם היו. וכן נדבקתי. אבל הסתרתי גם מפניי. אולי גם זאת אפשרות. בכל אופן, מתחברת להרגשה שהפעם משהו שונה. פגיע יותר. חדיר יותר. סופ"ש נעים, סוריקטה
אני מאוד משתדלת לחשוב היטב לפני שאני כותבת ובאמת אני ישירה ואמיתית תודה נשמה חטולית
מיכלי מאמי גמני כל חורף מתחסנת למרות שזה אף פעם לא מבטיח שלא נחלה ובכל זאת תמיד חולה ... הגוף יכול להיות חסין עד גבול מסוים ומעבר.. תהליך הבלות עושה את שלו.. ואת זה אי אפשר למנוע...לצער כולנו !! מה שאת קוראת לו בלאגן לדעתי זה תהליך הבלות קבלי את זה כמות שזה ולמדי לחיות עם השינויים חיבוק אם מתאים לך חטולית
הי מיכל, יש לי הצעה להתבונן על ההתקררות 'כמו ילדה קטנה' כהזדמנות להנות מפתקיד החולה. כיף להרגיש שמטפלים בך (זוכרת, בילדות, זכרון של מרק חם, ועוד דברים נעימים שיכולים לנחם?), ומבחיהנ זו - זו אולי הזדמנות. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
