מחשבות על כשל אמפתי ופתיחות

שלום אודי וכולם\ן, בפגישה האחרונה עם המטפלת (אני נמצאת אצלה רק כחודש), היה לי קשה במיוחד להיפתח. רציתי לסיים את הפגישה קודם וללכת אבל היא לא נתנה לי והעדיפה שנשב בשקט. הסכמתי. לאחר כמה דקות היא הציעה משהו שהיה תמוהה בעיני, אמרה לי שאני יכולה בזמן הזה להיות בפלאפון. אמרתי לה שמבחינתי, הזמן הזה בפגישה הוא זמן חשוב ומשותף ולהיות בפלאפון זה זלזול ולא הייתי מצפה שהיא תעשה דבר כזה מולי או בכלל אני לא עושה דבר כזה מול אחרים ומצפה גם מהם לא לעשות את זה. היא התנצלה לאחר כמה דקות והבינה שכנראה טעתה. בנוסף, מרגיש לי שהיא קצת לוחצת להתקדם ורוצה מאוד שאשתף אותה אבל אני באמת מתקשה כי בשנים האחרונות עברתי דברים לא קלים והיא יודעת על חלקם, מתוך מה שכן הצלחתי לשתף. אני מבינה שיש גשר שצריך לחצות כדי שנוכל להתחיל באמת את הטיפול. הצעתי שניפגש פעמיים בשבוע והיא לא הביעה תמיכה או התנגדות. אני לא רוצה לחשוב שחשוב לה יותר התשלום בסוף החודש מאשר המטרה שלשמה התכנסנו.

הי, רק חודש. חודש אחד. מניחה שההמלצה תהיה לספר למטפלת בדיוק את מה שרשמת כאן. או להדפיס ולקרוא וכד'. כך מתחיל טיפול... סוריקטה משתתפת בפורום