התחלות ושובלים

הי כולם, עוד מעט יתחיל שבוע חדש. מחר כבר תתחיל השתלבות עם קטנצ'יק שובה לב וממיס. גם לחשו לי בסודי סודות שבאחת המשפחות הקודמות שהייתי איתן התרחש נס רפואי ותיתכן הרחבה. בבית שאבא שכר והתגורר בו, עברה, לאחר שיפוץ, לשהות משפחה עם ילדים קטנים. באותו מרחב לא רק זקנים מתנוונים שואפים למות, אלא גם חיים מתחדשים וצומחים. ועוד מעט ט"ו בשבט ואני מחכה לפתחו של האביב, עוד חדשיים. ימי ביניים. פחדתי מהימים האלו של אחרי מות, לא רק בשל היעדרם של האנשים, אלא שהשאירו אחריהם המון דברים לא סגורים ולא פתורים. מאד לא סגורים. הרבה חובות. הכסף והרכוש שלנו מאוימים. אני אבודה עם זה. אבל יש אחים חזקים ממני שמצליחים להתמודד. תוך כדי הכתיבה חושבת לי על קונפליקטים רגשיים, איך לא. אם כן, שעות היום, היום, הן שעות אחרונות למנוחה. מרגישה שלא הצלחתי להשתקם ולהתאושש החודש, גם לא עמדתי בהרבה משימות שאולי ניתן היה לדחוק לתוך פרק הזמן (עובדה שלא), אבל ביום האחרון אנסה להיעטף בחום עד כדי הזעה כהקבלה לסוג של נידוף רעלים לקראת הימים הבאים. נאמר לי, ואני מקשיבה למתבוננים מבחוץ, שאני נראית חזקה מתמיד. כשההרגשה שלי, הפנימית, הפוכה בדיוק. מאד מעניין - הניגוד מוכר למדי. החיבוק ההוא חסר לי מאד. ארגנתי לי שמיכה מחבקת. כזו שממליצים עליה לאנשים עם חרדות, אנשים על הספקטרום, לבעיות עם ויסות חושי, הפרעות שינה ועוד. יש לה אפקט מסוים, אך מאד רחוק ממה שחסר לי. כשאני חווה את החלקיות, או אז מרגישה כמה גדול החסר. השבוע יש לי בדיקה רפואית שאני איכשהו פוחדת ממנה. הבדיקה עצמה לא, אבל הכנה קצת מלחיצה, והמתנה לתוצאות ושלב אי הידיעה וכל מה שרץ בראש. וכבר מגלים עניינים, כי הגוף זקן. כן חושבת שטוב שיש תיעוד למצב, כי יש מעקב, יודעים מתי ואיך דברים החלו, מה שנותן תמונה מלאה יותר מבחינה רפואית. יש לכך חשיבות. בשונה משני ההורים שלי ששנים לא הגיעו לטיפולים רפואיים כשהיו כבר במצבים מאד מתקדמים של מחלות שלא טופלו. מאד חשוב לי עניין הנפרדות. שידעו שאני שונה מכל אחד מהוריי. יש דימיון, מן הסתם, אבל יש אינדיבידואליות. המטפל מאד מאד הקפיד על הנושא. עד כדי מידי עבורי. אבל הסביר לי שאלמלא כן, אלמלא ההפרדה הכל כך ברורה, ייתכן שדרך הטיפול הייתה הורסת לי את החיים. מנסה לא להיות כזאת אגואיסטית ולתרום באכפתיות גם במה שקשור לסביבה ולזולת גם בשארית כוחותיי, במתחייב, ופחות בהגזמה. מה כפת לי שחפרתי, בוקר ושבוע, סוריקטה

למקרא דברייך סוריקטה יקרה המשפט הזה עלה בי..."מי שיש לן למה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" כנראה שיש לך "למה" נולדת לעשות טוב בעולם. כולך לב אחד גדול לבעלי החיים ולתינוקות הרכים. מהממת שאת! כמה כייף תינוק שובה לב😍 תהני מהרגעים מהלבלוב הזה !שאת רואה בכל מקום. אלופה!

בכל התחלות חדשות ישנם שובלים הכל טוב יפה שלי הם חלק בלתי נפרד מכולך כייף שישנה התחלה חדשה מרען את החיים מחסיר לשיגרה שנקטעה חזל"ש כמה טוב מאחלת לך ימים נפלאים והתחדשות שלך בהכל הנתינה האין סופית שלך תגבה אותה בהמשך מפני שאת כזו!! חטולית

הי, לא מרגישה שמגיע לי כל הכבוד וגם לא חזל"ש. התחבורה הציבורית עליה דיברתי לפני שבוע היא רכבת. וכבת של שורדת שואה המחשבות מרחיקות לכת. מודאגת מאד. מאד. כי מרגישה שהגוף לא משתקם. ואיני יודעת מה ילחיץ יותר - האם יגלו משהו בבדיקות, או שדווקא לא, ואז שוב לכאורה לא יהיה תוקף לכאבים. כאב היתמות והבדידות הוא נוראי. יותר מורכב לשחק אותה בסדר. אולי ככה זה כשמזדקנים. תודה על ההקשבה, סוריקטה