דאגה

הי ושבוע טוב, ומצטערת על ריבוי ההודעות. ממש. אודי - רשמת שלכאב יש פונקציה משמרת ומשרת את דחף החיים. ייתכן שהבנתי ואיכשהו צריכה לחשוב או לנסות להעמיק. עולה בי דאגה - היה ואצטרך להגיע לבדיקה או שהיה בבית חולים, ובבדידותי ולהרגשתי, אין אדם שיוכל למלא את תפקיד המלווה פיזית עבורי. אולי אותו מגשר מפורסם. סביר שאנ'לא הכי יודעת להשתמש באנשים למעני. כמו-כן, אין מי שיוכל לדאוג לחיות שאני מטפלת בהן , בשלב זה, באופן בלעדי. מה עושים במקרים כאלה? השאלה שלי אמיתית. לגבי בעלי החיים - יודעת שיש אנשים שזה עיסוקם, ומניחה שאיכשהו ניתן יהיה לאתר אותם בקבוצות רלוונטיות ברשת. וגם פה אזדקק לסיוע. אבל עם האפשרות הראשונה אני מסתבכת עוד יותר. סוריקטה

סוריקטה יקרה, מבינה את הדאגה. אני מכירה אדם שהיה ערירי והמדינה דאגה לו. מנתה לו אפוטרופוס..אין לי מושג איך זה עובד אבל מאמינה שיש סידור שכזה. וגם באשר לבע"ח תמיד יהיה מי שידאג כמו שכתבת ברשת..מספיקה הודעה ויבואו... יותר קשה זה כשאת לא יוצרת קשרים נדמה לי. כי תמיד יהיה בפן הפיזי מי שידאג...אם כבר להיות אדם בודד הכי טוב בארץ😉 אני חושבת שבפן הרגשי הרבה יותר מסובך וחשוב מאשר הפיזי. ואף פעם לא מאוחר לצור קשרים אז עוד מקווה בשבילך! בטוחה שההורים בגינות מכירים אותך ועוד אנשים ולכ יאפשרו לך להיות לבד בבי"ח וכו. ועדיין הפורום פעיל😉 בהצלחה.

כמה טוב שאת משתפת סוריקטה אהובה. מניחה שיש פתרונות אמיתיים ואפילו טובים, שבעיר מגורייך יש מגוון קבוצות לפי שכונות או רחובות אפילו (איני יודעת באיזו עיר את גרה אבל יודעת שבתל אביב יש קבוצות של רחובות, סביבה קרובה). אנשים מחפשים את הקהילתיות הזו. אבל אולי מה שאת אומרת ומוכר לי כל כך מעצמי הוא שאינך יודעת לבקש או להזדקק. בכל מקרה, מרגישה שאת מארגנת דברים, מקטלגת ומארגנת ויוצרת תרחישים של חיים. איתך ב ❣ שירה

הי בנות, מכירים אותי בשכונה ואני שותפה בקבוצות קהילתיות. מכירים אותי גם אנשים. ועדיין הדמויות קרובות רחוקות. תודה, סוריקטה

מבינה את החששות שלך ואת האחריות שלך כלפי החיות שאת מטפלת בהן במסירות רבה אולי הגיע הזמן לשים את עצמך במקום ראשון ? נראה לי שאת יכולה לבדוק אם יש גופים שיכולים לתמוך בך במצבים כאלה אל תתבישי להעזר חטולית