אגב מראה

הי אנשים, והי מיכל בעצם ממשיכה כאן את מה שכתבת. ובכן, השיער שלי גם דליל וגם שבור ויבש מכשפה, וגם גלי בלי סדר, וגם לא גדל אף פעם ממש לאורך. לתפיסתי - מעולם לא הייתי יפה, לא היה לי גוף יפה וכד'. ומה זה יפה בכלל.. כן... בעבר ראיתי את עצמי כמכוערת במיוחד ותיעבתי, בפרט את השיער, בטח את הגוף, או הנפש, והיו לי כל מני פנטזיות שמד. היום - סתם לא אוהבת אותי, אבל פחות סוגדת לכיעור ולגועל. אממה חשבתי שוואלה לו הייתי יפה פעם, חיצונית, היום, בהזדקנותי, ייתכן שהייתי מאבדת את זה. והנה לא קרה, כי לא היה. אולי הסיסטם בפנים הוא אחד החשובים. אותו שווה לשמר, עד כמה שיכולים. ואאמין שאפשר לייפות אותו בחכמה בכל גיל. הא! פתאום חשבתי לי שקשקשתי שטויות. סוריקטה

וחושבת לי שלפני ואחרי שינה כן חוזר די חזק ביטול היותי ומשמעותי במחשבות. איך זה מרגיש כשאוהבים אותך? שלך עצמך אכפת ממך. אתמול קיבלתי על הראש שאני לא הופכת שולחנות כדי לזרז את הבדיקות בגלל הכאבים החזקים והממושכים. אני לא. גם הם איכשהו מבוטלים. אמרתי סיסטם, והשנים גם פוגעות בו, ויש כלים בעולם הזה. אבל העולם הזה. פוחדת לקום בבוקר ולשמוע בחדשות על ההתרחשויות. ויודעת מאלו חמרים מורכבות החדשות וגם על האופן בו מציגים אותן. ומאד מממננת חשיפה. ועדיין. לחיות בעולם שמשחזר רמיסה בעלת אופי דומה לשהיה בעבר, די. מייתרת גם את הכתיבה הנוכחית שלי. אבל השארתי. סוריקטה

סוריקטה יקרה ויפה מבפנים- כי זה מה שבאמת חשוב!!! מהו יפה? עיניין יחסי. אני לא צריכה להסתפר כי השיער בקושי גדל...פעם בשלוש שנים אולי כדי לסדר קצת. תמיד הייתי שמנה, לא יפה במיוחד. את האמת די קינאתי באלה שאמרו להן : "את ממש יפה חבל, אם תרזי תראי ממש יפה" פחחח לא נאמר לי מעולם שאם ארזה אהיה יפה🙄 אם רצו לתאר אותי אמרו שמנה, נחמדה וטובת לב..איכס איזה ביטוי נוראי...לא היה משהו טוב ונורמלי להגיד: לא יפה, לא חכמה, לא יצירתית..כלום! נחמדה :( אז יפה מבפנים זה נשמע לי הכי נכון! את ואני וכל מי שפה. יפה מבפנים. ביטוי הכי נכון עבורי.

נראה לי שאולי בריאה מבפנים יכולה להיות משאלה טובה. סופ"ש, סוריקטה

תודה, אודי, על התגובה ועל הכיוון. בעיניי המתבונן ועל ציר הזמן. סקרנית. אין לי יוזר בטיק טוק. רק אינסטה. בכל מקרה, הולכת לחפש את הפודקאסטים שהעלית. קצר זה מצוין, בעיניי, לצורך העניין. מאד התרחקתי מתחום האמנות אחרי ניתוק הקשר אי אז, ואיני מצליחה ממש להתפתות לחזור אליו, או ליצירה, או להמון פעולות שאיכשהו כן הייתי עושה בעבר. לא המוות של אמא ולא של אבא ולא של הטיפול הצליחו לתת נפח לגחלת, אם נשמרה. הנחת פה אור קטן, אודי, תודה, סוריקטה

נו, ובכן, תראה איך התקנתי בשעתו את הספוטיפיי והיום את הטיק טוק. רק מתוך סקרנות שמקורה כאן בפורום. כחוויה ראשונית הם רעשנים לי מידי. כמו העולם. כן, לפעמים אפשר לעבור דסנסיטיזציה, לפעמים האלרגיה מחריפה. מנסים. בכל אופן - הקשבתי. דקה זה יופי, כפי שלמיטב זכרוני רשמתי בהודעתי הקודמת. כתבתי כאן בעבר על קרובת משפחה צעירה שאובחנה מי יודע למה עם ליקוי למידה וציפיה נמוכה מאד להישגים והצלחות. באישיות הבחורה כוכבת. על אף הרבה מאד בעיות בסביבה, משפחה שהתפרקה כמה פעמים וסיבוכים נוספים, היא סיימה יפה מאד בגרויות, היטיבה למלא תפקידים בשירות הצבאי וכעת במילואים, ומדהימה היום בלימודים הגבוהים וגם בנהיגה אחראית מאד. למזלה קיבלה הרבה מאד מאד סיוע בדרך. היו משאבים והיו אנשים. אבא שלי הוא דוגמא לאיש מבריק ומוכשר ברמות אחרות, שמבחינת האישיות שלו רשומים לו שלל כשלונות. גדולים ומשמעותיים כאלה. את התהילה של הצלחותיו גרפו אחרים. שני האנשים נחווים בעיניי כאקטיבים. אלו דוגמאות לנתוני פתיחה ומה שאמרו החיים. בדיעבד. סוריקטה

אפשר יהיה לראות אותת בטיק טוק ? יהיה מענין אפילו דקה אחת חטולית