מתקשה לאסוף את עצמי......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ספרתי למטפלת שנמאס לי מלהתעסק עם הטראומות... נמאס לי כל כך... אמרתי לה שאני מנסה בכוח להתמקד בכאן ועכשיו..זה קשה ודורש המון אנרגיות... כל פעם שיש טריגר אני מכריחה את עצמי להתמקד בכאן ועכשיו ולא להשחף לסיוטים... .. כאשר אני מגיעה לטיפול אני מתקשה להחזיק את עצמי כי אני נלחמת לא להכנס לטראומות... וכל הפגישה מלחמה גדולה של מאמץ לשאר נוכחות... לא בטוחה שאני מחליטה נכון... המטפלת אומרת צריך איזון אבל איך??? היא לא אומרת ואני מרגישה אבודה ולבד
הי ינשופית, כפי שרשמתי לשירה בעניין טיפולי השיניים הטריגריים - אני חושבת שניתן ללמוד להפריד. לא כאן ועכשיו וכהוראת הפעלה ובלחץ, אלא במתינות, הדרגתיות, וגם - כשאי הידיעה אם נצליח, ועד לאיזו דרגה, נמצאת שם ברקע. מכירה את ההרגשה של היות שם בחדר הטיפולי, שאמור להיות מקום חמים ובטוח ומחבק, כהפוכה, כמו מדורת אש שורפת. התוכלי למצוא חוטי זכרון וגישה לרגעים, לחוייה, בה הרגשת בעבר, מול אותה מטפלת ממש, רוך ושיתוף ומישהי שאיתך על כף המאזניים? סוריקטה
היי סוריקיטה תודה על המילים התומכות ... אני מנסה למצוא דרך של איזון... בינתיים יש או הצפה או סוג של ניתוק... יהיה בסדר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
