מרגיש לי מבלבל

שלום לכולם, אז כמו שסיפרתי בהודעה אחרת על עניין הקבלות לאחר התשלום, הגיעה הפגישה השבועית עם הפסיכולוגית. נכנסתי לחדר הטיפולים במצב חצי טעון - חצי לא ברור. הכלב שלה חיכה בכניסה לחדר וכמובן ליווה את הפגישה עצמה כי היא חושבת שכלבים הם חיות תרפויטיות ובטח זה ירגיע אותי. לא ממש רציתי לדבר וראיתי עליה שהיא ממש עומדת לבכות. היא שאלה מה איתי ואמרתי לה שהכל בסדר. שאלתי מה קורה איתה והיא הייתה קצת מופתעת ששאלתי. רוב השיחה באותה פגישה הייתה כללית מאוד, כללה פולטיקה (אמרתי לה לא פעם שאני לא רוצה לדבר על הנושאים האלה), איכשהו הגענו לקריאת ספרים והיא אמרה לי מה היא קוראת עכשיו ושאלה מה אני קראתי או קוראת. שיחה יותר חברית מאשר טיפולית. לא הייתה נגיעה בכלל בתוכן רגשי עמוק. היא הייתה משוכנעת שלא אגיע לפגישה כי מהלך ההודעות שלנו לגבי הקבלה היו נחרצות וחד משמעיות מהצד שלי. היא הבינה שאני כועסת עליה. משום מה, אף לא מילה אחת על מה שקרה. פחדתי לפתוח חזית נגדה כי ידעתי שזה יגמר לא טוב. אני חושבת שאולי היא לא יודעת איך לאכול את מה שקורה. לא היה לה חשוב לדבר על הדברים והיא ברחה מהם ואולי פחדה מהתגובה שלי. אולי ראיתי עיניים אדומות כי היא חשבה שאבוא להיפרד ממנה. אני לא יודעת. אני לא מצליחה להרגיש שום דבר אליה. לא שנאה, לא אהבה. לא מצליחה לכתוב לעצמי על אחרי הפגישה כמו שהייתי עושה בפגישות עם המטפלת הקודמת. היא בן אדם מוזר בהתנהלות שלה במהלך הפגישות, בתכנים שהיא מעלה ובאופן שהיא בוחרת לדבר על דברים. פתוחה מאוד בגישה שלה ומצד שני גם שמרנית. לא יודעת. מרגיש לי מבלבל.

הי בלו אייז, כנראה שמומלץ לומר לפסיכולוגית בדיוק את הדברים הללו שאת מרגישה. בנוסף לשיתוף פה - להדפיס את הטקסט שרשמת כאן ולקרוא בפגישה הבאה. סוריקטה