מבולבלת..................

הי אודי וכולם, אני מבולבלת לרגע נדמה שאני בשליטה, מצליחה לאסוף את אותות המצוקה ולהאסף, מרגישה לבד וחזקה. הוא שמח שאני מתקדמת אבל לרגע אני תוהה האם באמת. האם אני אומרת כדי לשמח אותו, האם נבהלתי כל כך מהנטישה שלו שהחלטתי להיות "ילדה טובה" הכל כדי שלא יגיד לי שלא אבוא עוד. מרגיש שאני כנועה ונכנעת, ששום דבר לא באמת נפתר ואני רק ויתרתי כי לא היה פתרון אמיתי. נכנעתי למוסכמות החיים שחייתי ובניתי לפני המשבר כי לא יכולתי להמשיך להשאר בהם פגועת נפש או חולה או דכאונית ואובדנית פוסט טראומטית מפוצלת מרוסקת. כי זה לא יעלה על הדעת. אני מתפקדת. עובדת קשה, עוזרת, קשובה, מתעניינת, תומכת, יוצרת, ממציאה, מבשלת, מכבסת, מגדלת, מחייכת, מתעניינת, דואגת, מותשת. ואולי כל זה רק מטשטש ומחביא ולא מאפשר לאחוז בבעיה לאחוז בשורש הכאב ולהבריא ממנו. הכל רחוק ממני כאילו איני אחת וחלקים ממני פונים לכיוונים מנוגדים, משהו לא כרונולוגי, לא אחיד, לא הגיוני. זאת אני. מי אני. יצא קצת מבולבל שירה