יום שלישי היום

אין לי מושג מי עוד נוכח פעיל כאן, לא פעם חשבתי לוותר, ואולי. אבל כן אתמיד, בינתיים, ככל שאוכל, להשמיע את קולי בעולם המציאותי. גם מבחינה פוליטית. ולעשות כן נחשב עבורי להישג. קולי חרישי מאד ומוצנע. כך הוא לכאורה מוגן, אבל, כנראה, גם פחות נשמע, או שפחות מאמינים לו. טראגי משהו. ובאה חברה מהעבר, שיודעת כמה כואב גם בגוף, לעתים כואב מאד עד כי אזחל, ובאה ונוזפת בי, שבחרתי בקשיי להילחם את מלחמתי ולנתב את משאביי לתקופה ההיסטורית שאנו עוברים ופגישת קפה וקשקושים איתה לא יצאה לפועל. פחות קל לי לראות אותה כחברה כרגע. מייצג כל כך את השסע. ובמקביל ידיד טוב חולה סרטן כבר שנים בסטייג' 4. ודאגתי מצטרפת. רופא הנפש שלי ואנשים נוספים חוזרים ומדגישים את ההתמדה והעקביות והחלקיות. מבינה. שבת שלום, אנשים. סוריקטה

סוריקטה אהובה טוב שאת מתמידה אני תמיד מרגישה שהשגרה שומרת עלי. וברקע החיים עם כל המורכבות והכאבים. מרגישה שאני נלחמץ כל הזמן ושום דבר לא בא או קורה כפי שהוא כפשוטו. שלך שירה

מעניין שאולי דווקא עם שינוי השגרה אצלי, וזה מוזר מאד לעבוד באופן חלקי ולא במשרה מלאה פלוס פלוס, התפנתה עבורי האפשרות להתמיד במשהו שהוא כאן ועכשיו והרגע. מה שלתפיסתי בעל חשיבות מכרעת בקנה מידה משמעותי מאד. חשבתי שאולי אוכל להגיע לאיזו התעסקות מכוונת מטרה עם תנועתיות של הגוף, או כיוון יצירתי המוכר מהעבר - אלו לא התרחשו. אבל קורים דברים גדולים בחוץ, ולהזדמנות הזו אני בוחרת להצטרף יותר ויותר. בעידוד רופא הנפש. לא ניתן לזהות כאן מי אני, אבל ראו 'אותי' בכמה וכמה מקומות בתקשורת. יש משהו בסדר יום ששומר לפעמים שנישאר איכשהו על המסילה. כנראה שכך הוא עם נפשות מורכבות. פחות מרגישים את ה'פשוט' וה'קל' וה'שטוח'. נראה לי שכן קיימים שפע של דברים שהם 'פשוט קורים' ואינם מובנים מאליהם עד שנתקלים בבעייה ואז מבינים מה היה ואיבדנו, או עלולים לאבד. המציאות פה מייצרת מצבים בהם אנשים נפגשים גם מחוץ למסגרות התחומות והקבועות בהקשרם מאד מסוימים. מעניין. דואגת לך מאד, וגם לך אביב, טוב שבאת, מאד מאד. איתך, איתכן, סוריקטה

שירה יקירה, אליך הופנתה ההודעה שכותרתה 'יום חמישי'. כל כך מצטערת שאיכשהו נעלמה הפנייה. היא, כמובן, עבורך. סוריקטה

תודה, אודי.

תודהההה שאת מתמידה גם כאן תודה עלייך קרן שמש חיבוק