היום התפרקתי ...איבדתי לגמרי..

הי.. מה אומר לכם ? האמת ? בא לי לחדול. עייפתי מהעולם.. בשבוע שעבר קיבלתי מחזור שלישי של כימותרפיה. הפעם יה ממש ממש ממש קשה. תופעות לוואי שונות ומשונות ומאוד לא נחמדות.. בין שלל ה'צימוקים' שקיבלתי ,חום.. מתקרב ל 38. לא יודעת אם אתם יודעים אבל אסור שחום גופי יעלה מעל 38 . לפחות כך הזהירו ומזהירים אותי. אם יעלה, את חייבת להגיע למיון... אפילו אם יעלה ל 41 לא אלך למיון. לא מסוגלת לראות בית חולים. מאז הכימו השלישי אני על כמעט 38. מרגישה רע. יש לי גם המוני התפרצויות בכי בלתי נשלטות. בכל אופן ,היום הייתי חייבת להגיע לקופת חולים בכדי לקבל זריקה בשעה 9:40. יצאתי מהבית לפני 9:00 . יש הרי המוני מחאות ושוטרים חסמו כבישים. לפתע מצאתי את עצמי ממשיכה לנסוע בכביש ישר למרות ששוטר הראה לפנות שמאלה . הוא צעק לי לעצור. וכך באמצע הכביש התחלתי לבכות בקולי קולות ולצרוח שאני לא יכולה יותר ולא איכפת לי מכלום ושאני חייבת לקבל עכשיו זריקה שמדובר על חיים ומוות כי אני חולת סרטן. דוממתי את המנוע ותוך כדי בכי בקולי קולות התחלתי לצרוח ' דייי נמאס לי מהכל ,אתם תראו אני אתאבד'.. האמת, איבדתי את זה לגמרי.. אני חושבת שבחיים לא הייתי במצב כזה פסיכי. בקיצור, הגיע אלי פקד והורה בקשר לשוטר עם אופנוע להגיע אלי, השוטר על האופנוע נסע לפני וכך הגעתי לקופת חולים. הייתם צריכים לרות את הפנים שלי.. אדומות מרוב בכי.. וכל היום, כולל עכשיו, יש לי פתאום התפרצויות בכי בלתי נשלטות. אגב, לגבי השיער, אין !! לא מסוגלת בכלל להסתכל על עצמי במראה. גבות וריסים יש לי עדיין באופן חלקי. למה אני בכלל כותבת ? אין לי מושג... נכנסתי לפורום לקרוא כפי שאני עושה כמעט מדי יום ופתאום האצבעות רצו לכתוב. משהו אחד טוב, אמרו לי שאולי גם קצות האצבעות ייפגעו.. נכון לעכשיו הן בסדר.. אולי פעם ,אם אחיה אנגן שוב, אולי אפסל ? אצייר ? אכתוב ? לא יודעת מה החיים מזמנים לי.. חיים ? מוות ? שלכם במבי

אוי מתוקה שלי, השיער היפה שלך :-( ... כמה עצוב. כל כך מובן. זעקת שבר אמיתית אמיתית. ערעור גדול מאד והגיוני. יש משהו מרכך בכך שראו את מצוקתך הענקית וליוו אותך, וגם שצרחת את זה מכל הלב, הכי אמיתי ובלי מעצורים ועד הסוף. טוב שכתבת ועדכנת. תמשיכי לכתוב? בבקשה. הכימו מצד אחד עוזר, מצד שני הרבה פעמים גורם לנזקים, מה זה לא פייר. את גם רוצה לחיות, ואני, גמני רוצה שתחיי, ועוד שנים קדימה. ובאיכות טובה. תקופה קשה מאד מאד. שולחת לך תקווה, סוריקטה

במבי אהובה לבי כל כך איתך ממש דמעתי למקרא השורות האלה אני יודעת כמה הסבל גדול כמה הגוף סובל אני מלווה חברה שחולה בסרטן ותכף תסיים כימו. היא אומרת שהיא מרגישה כמו בג'ט לג כל הזמן, תחושות מוזרות כל כך בגוף. אני נוסעת איתה לטיולים, הטבע קצת מרגיע ומשקיט. התסכול גדול ומובן וגם פתאום התנהלות אינטנסיבית מול כל מיני גורמים ומוסדות ואינטנסיביות שמכתיב הגוף. במבי יקרה, טוב שבאת ותודה ששיתפת. את נלחמת ובקרוב הכל ירגע ותחזרי ליצור כי כולך אומת יצירה. שלך שירה

במבי אהובה מצטערת לשמוע כמה קשה היה לך ואייך משפיע עליך טיפולי הכימו אך זכרי שזה רק שלב בטיפול וכשהכל יהיה כבר מאחוריך השיער שוב יצמח וכל אשר כרגע נעלם יחזןר בהדרגה אין בעולם יאוש כלל רק מצבים משתנים זמניים שולחת חיבןק עדין לנגב לך את הדמעות חטולית

במבי יקרה אין לי הרבה מילים רוצה רק להיות איתך, עלידך שתרגישי שאת לא לבד ינשופים

אוי במבי במבי יקרה!!!! נשמע בהחלט התמודדות קשה... מחבקת אותך. טוב שכתבת ועדכנת...ויש אנשים טובים באמצע הדרך, כל הכבוד להם שהיו רגישים וליוו אותך לקופת חולים! זו תקופה קשה ואת עוד תצרי ועוד איך!!! יש תקווה. כולנו איתך!

במבי יקרה תודה שבאת תודה שאת מנכיחה את עצמך טוב שאת נלחמת מטפלת בעצמך טוב שיש מי שעוזר כוחות אביב