שיתוף

היי, הפגישה האחרונה הייתה מורכבת. הגעתי לפגישה ללא חשק לדבר ואכן כמעט ולא דיברתי. לאחר מספר דקות ביקשתי לצאת מהחדר וללכת. יצאתי וישבתי בחוץ. המטפלת ביקשה שאכנס ונדבר. נכנסתי. לא יכולתי להסתכל עליה, הסתרתי את הפנים שלי עם הידיים. רציתי שוב ללכת. יצאתי. ישבתי ברכב ואחרי חמש דקות שוב חזרתי עד לסוף הפגישה. היה לי קושי גדול לשתף אותה במה שעובר עליי. היה לי שבוע טעון וקשה. לפעמים מרגיש לי שהזמן עד הפגישה מקהה את התחושות וגם אם קרה משהו קשה אין לי רצון לשתף. היא אומרת שאולי זו טראומה מתקופה מוקדמת ושזה משתחזר כרגע מולה. היא אומרת שאני צמאה לקשר ושיש לי משאלה שהיא תבין אותי. לא יכולה להגיד שהיא לא צודקת. יחד עם זאת, הכאב באותו רגע היה בלתי נסבל. הפגישות הבאות נופלות בדיוק על החג ולא רציתי לקבוע מועד חלופי. אמרתי לה שניפגש בעוד שלושה שבועות. היא תמיד אומרת שהרצף כל כך חשוב. יצאתי בתחושות מעורבות. מצד אחד, ההפסקה הזו כדי להבין מה קורה שם בטיפול ולמה כואב וקשה לי. אני שם כבר ארבעה חודשים ונראה שאני דורכת במקום. מצד שני, אני הייתי רוצה שהיא זו שתשלח הודעה ובכל זאת תנסה לשכנע שאגיע ושאני לא ארגיש שהיא מוותרת עליי.

הי בלו אייז, קראתיך, כמטופלת בעצמי, והרגשתי, איכשהו איזושהי תוקפנות / אימה שמרחפות באוויר. וזה בסדר, טיפול מעלה הרבה אגרסיות שחשוב לעבור דרכן ולדבר עליהן. כרגיל - בנוסף לשיתוף כאן ההמלצה היא לומר אותם דברים בדיוק בטיפול. משאלה של רבות מאיתנו היא לקשר של שתיים שהן אחת (למשל, שינחשו את המחשבות בראש מבלי לומר אותן במפורש, או מתוך התנהגות / אקטינג אאוט). והנפרדות מרגיזה. התבוננות בעיניים משמעה נפרדות גם כן, להבנתי. קושי להיישיר מבט (רשמת שהסתרת את עינייך, אבל בה בעת הסתרת גם את עיניה, ואת הסביבה) יכול להביע קושי בקבלת קיום זולתך ברגע מסוים, וגם, שוב, להביע את משאלת ההתמזגות. על פי רוב מאחורי שתיקה יש המון מילים ומקווה שתוכלנה למצוא אותן יחד. ובעיקר את מילת המפתח שמאגדת את כולן ביחד. ההמלצה, כתמיד, להחזיר לטיפול בדיוק את מה שרשמת כאן. וכן לנסות לשמור על רצף - חשוב מאד, גם בעיניי. אולי אולי תנסי ליצור קשר מכיוון ויזמתך וכן לקבוע פגישה נוספת במרחק זמן סביר? כן, גם הפעולה הזאת מדברת נפרדות ונדרשים לה לעתים תעצומות רבות... שלושה שבועות יכולים להיות יותר מידי. מילות המפתח, בעיניי - נפרדות / התמזגות / הגדרה עצמית. נושא בעל משקל. סוריקטה

היי בלו אייז, נשמע קשה, אך כל כך מוכר עבורי. אני עברתי הרבה שנים בטיפול... עדיין נפגשת כשצריכה. ארבעה חודשים זה ממש מעט זמן במונחים של טיפול דינאמי. תלוי מה המטרה שלך ומה הגדרתן אבל בטיפול ממושך זה כלום זמן. ולכן תני לעצמך להרגיש הכל, זה בסדר. זה בסדר להתבייש, לא להצליח לשתף ועוד. נשמע שהמטפלת מבינה אותך ממש, לא נלחצה ולא הלחיצה... הרצון לקשר והפחד ממנו מוכר לי היטב. כיום יכולה לומר שכבר לא פוחדת מקשרים..ואפילו קשרים מאוד מאוד רגשיים ואינטימיים ושיתופים עם הקרובים אליי...בהצלחה. חג שמח! 10 שנים בערך ברצף ועוד 3 שנים אחרונות כשזקוקה. זה בסדר להזדקק. למדתי שהכל בסדר.

היא לא מוותרת עליך היא פשוט לא מכריחה אותך להגיע כשאת לא מוכנה היא רואה את הקושי שלך לדבר ותקופה של 4 חודשים לא מחייבת שתוכלי לדבר כאלו שאתן החברות הכי טובות בעולם בכל זאת היא המטפלת שלך ולוקח זמן להכיר ולתת אמון באדם שלר מכירים זה חלק מהתהליך אל תרימי ידים היא איתך חג שמח חטולית

ממש ככה. הרבה תוקפנות. אני לא מפסיקה להתקיף אותה בכל הזדמנות. לפעמים אחרי הפגישות שהיו טעונות כל כך, אני מוצאת את עצמי מתביישת באיך שידברתי ומה שאמרתי. ברור לי שלא מגיע לה. כמו כן, הרבה אקטינג אאוט. אני מבינה שהקושי לתת מילים דוחף אותי להתנהג. לבטא את כל התוקפנות ואת כל הדחפים וכל מה שמסתתר בפנים בפעולה ולא במילים. קשה לי. באמת. הקושי להסתכל עליה ולהישיר מבט לא מניח לה. אני יכולה לספור על יד אחת כמה פעמים העזתי להסתכל לה עמוק בתוך העיינים ולהיבלע בתוכן. כמעט בכל פגישה היא דורשת שאסתכל עליה ולא אסיט את המבט. אני מדברת איתה כשאני כל הזמן מביטה על נקודה מסוימת בשטיח בחדר שלה. אני כבר מכירה כל רקמה וכל סיב על השטיח הזה. העניין הוא שאם אשלח הודעה ואבקש להיפגש, במידה מסוימת זה יחשוף את הנזקקות ואת הרצון שלי לקשר איתה. אמנם זו האמת אבל יחד עם זאת, כן הייתי רוצה קצת להעניש אותה במידה מסוימת. אני רוצה שהיא תחפש אותי, תרדוף אחרי, תרצה אותי. אני יודעת שזה לא יקרה. אני גם חוששת מהפגישה שאחרי האקט הנוראי הזה. כמו ילדה קטנה שמפחדת שינזפו בה.

אני צמאה לקשר קרוב ואינטימי. קשר שאוכל אצליח להציג את כל הצדדים האותנטיים שבי. את כל הפחדים, הכאבים, הטראומות. לעבד את העבר. להשתחרר מהרגשות שכובלים אותי. הלוואי והטיפול הזה יהיה הטיפול שאני כל כך כמהה לו.

היי, הנקודה היא שהייתי רוצה שהיא תכריח. שתרצה את הנוכחות שלי. אותי. תודה על התגובה.

הלוואי ואצליח. תודה אודי וחג שמח!

הי בלו אייז, קראתי את כל תגובותייך - כתבת נהדר ונפלא! כרגיל - מה שרשמת כאן אלו ממש ממש מילים להחזיר לחדר הטיפול. כמו שאודי רשם - חזרה גנרלית, אבל לא במקום, אחרת אפשר יהיה לומר שזו זליגה אל מחוץ לטיפול, שאולי אינה טובה במיוחד. כולי תקווה שככל שתהיי מודעת יותר, אבל מעבר להבנה של המתרחש עמוק, גם תוכלי לעצור את התגובה הרגשית ולהתגבר עליה ולפעול יותר בהגיון. אזכיר שההישגים תמיד יהיו חלקיים. איכשהו אני שומעת ציפיה לקשר עצום מימדים רגשית, והמשאלה עצמה לחלוטין בסדר ומובנת, רק לשם תיאום ציפיות - המציאות, כנראה תאכזב ותתסכל. ולומדים מזה. ככה זה עובד. בהצלחה!

בול פגיעה. אני משתוקקת לקשר קרוב כל כך. היא לא נותנת לי להתקרב. לא לכתוב לה. אין תקשורת בין הפגישות. גם בפגישות עצמן לא תמיד יש רגישות מלאה. הרבה כשלים אמפתיים. לפעמים נדמה לי שהיא עושה את זה במכוון כדי שאדע בדיוק מה המקום שלי.