............................................

תכף הכל יסגר לכבוד החג לקראת החג שהלוואי שלא יגיע הכל רועש בחוץ ורועש בפנים ואני צריכה לדאוג לכל כך הרבה דברים ומרגישה שאני לא רוצה לא רוצה להיות בחג הזה במשפחה הזאת בתוך הסיר המבעבע שאני צריכה לשמור כל הזמן שלא יגלוש לשמור על רתיחה איטית על פעפוע אבל הכי בא לי לזרוק את הסיר הזה לפח ולעשות שקט הכל מרגיש מר מרור הכל החמיץ אני לא אוהבת אף אחד אני שקופה ולא נחשבת אין לי כח די ואף אחד לא אוהב אותי אף אחד לא דואג לי גם לא אכפת לי שאני אומרת ומה אני אומרת בכלל מה אני רוצה לומר ומה אני מצפה סתם להקיא מילים רעות סליחה

הי שירה יקרה, טוב, החג הזה, אין מה לומר עליו ועוד השנה במיוחד, אמנם תראי רק בשבוע הבא, אך בהמשך למילותיו של אודי - האם תינוק קטן יכול להנגיש אותך לרגשות רכים? גור של בעל חיים? התחלתו של פרח, או פרפר? רגשות שקצת מוהלים את המרמור? אולי אם מישהו יעשה משהו שיצליח, בקטנה, ליצור את ההקשר לכך שאת כן מובחנת (למרות שגם זה מייד מוסתר על ידי כוחות הפשיזם הפנימי)? במצבים ממש קשים, גם אלו לא מדברים, ואז יודעים שמאד לא טוב. אולי כשישכך הפסח הזה תהיה הקלה, איתך, סוריקטה

תודה על הבבנה והמילים המדוייקות...פשיזם פנימי אוהו, אף אחד לא היה עומד בשואה הזאת... יש הבלחים של רגש מתינוק או מנגינה או עוצמתו של הטבע אבל הם נמהלים מהר מדי ולא מחזיקים חשבתי לנסות להתנדב בחיבוק ראשון או משהו כזה אבל התורים ארוכים והמשאבים שלי מוגבלים מכדי להתניע... הרגשתי שאודי לועג לי.. לא יודעת תודה שלך שירה

מזדהה עם רוב הדברים שכתבת לצערי כואב להרגיש שקופה כואב להרגיש לא אהובה שלאף אחד לא אכפת ממך שירה אהובה יודעת שזה לא מספיק אך כאן את מאוד אהובה הפסח עומד כבר להסתיים עוד מעט קט כבר נהיה מאחרי החג הזה הרעש שבחוץ מפוצץ גם אותי לא מוצאת פינה אחת קטנה של שקט רק חורקת שיניים כל הזמן חיבוק אם מתאים לך חטולית

תודה רבה חטולית יקרה, מאחלת לך ולנו שיבואו ימים שקטים יותר. חג שמח שירה

הי שירה, את יודעת, אמר המטפל שלי, שלפעמים היות במקום שלו, מרגיש ממש חווייה אנטישמית כלפיו. הוי, חשבתי לעצמי, מול מה הוא מתמודד... מצד שני, נראה לי שהוא יידע להפריד, ואולי, בשונה מאיתנו, לא חי את זה כל הזמן. צעד קדימה - אולי כן ניתן ללמוד מכך שגם לנו יש אפשרות להשיג שליטה פנימית ופחות לחיות מערכת יחסים כזאת בלבד. מדוע חלקנו מסרבות להיפרד ממנה? מדוע מבקשות להנציח עוד ועוד? מה זה נותן לנו? שאלה טובה. אגב, תקפה גם להתרחשויות ההרסניות בגדול כאן, בעיניי. שירה - המחשבה על התנדבות בחיבוק ראשון נפלאה. אולי גאונית אפילו. נדמה לי שאת יודעת זאת. ו וואו נראה לי שעד השבוע הבא אנחנו בחופש פסח שני. להתראות, סוריקטה