..................................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מרגישה על רכבת הרים שלא עוצרת לא יודעת מה לכתוב לא יודעת למה כותבת אולי מבקשת קול שנוגע מילים שיודעות מרגישות ומבינות מישהו שיגיד את שמי בכוונה כאילו מכוון לנוכחות שלי לעצם היותי לתת לי גוף וצורה כל הימים אני מוחקת את הגוף כותבת מילים ומוחקת מנסה להבין משהו להאחז במבע של רגש לתת לו שם ופשר כמה זמן כמה עוד זמן איך מבריאים את הנפש איך הופכים לזהות מגובשת שיודעת מי היא שלא זקוקה לאישור מבחוץ שיודעת לזקוף קומה ולהיראות איך מגשרים בין העולם שבפנים לחיים שקורים בחוץ אלה שאני בתוכם אלה שאני נמנעת נהם גם
הי שירה, נוכחות של מישהו רואה, שאומר את שמך בכוונה מלאה - הוא חשוב. אם יש לך יכולת לאפשר סביבה כזו - מעולה. לגבי המשאלה לשינוי אישיותי - אם מאמינים שאישיות היא משהו מתעצב - אזי יש תקווה, ויש לתת לזה מרחב מספיק, אם כי אני חושב שיש צורך במקביל גם בקבלה עצמית...(זו דיאלקטיקה). אודי