איך מתגברים על הקושי לשתף?

שלום לכולם, אני נמצאת בטיפול מזה כארבעה חודשים אצל פסיכולוגית קלינית. היא ותיקה, מקצועית ואני נוטה להאמין שיש לה רצון גדול לצאת איתי למסע משותף. העניין הוא שאני מתקשה מאוד לשתף אותה, בין אם בעולם הפנימי שלי ובין אם בחוויות. אני עברתי דברים לא קלים ומרגישה את ההשלכות והקשיים בחיי היום יום בעקבות זה. אחת לכמה פגישות אני מצליחה לזרוק משפט אחד או שניים בעניין אבל לא מצליחה להעמיק. אנחנו מדברות על הכל, רק לא על מה שבאמת חשוב. היא כל הזמן מנסה לגשש בנושאי אהבה, מיניות, זוגיות כי אולי זה מה שמעסיק את רוב בנות גילי אבל לא אותי מכל כך הרבה סיבות. זו לא הסיבה שפניתי לטיפול. הסיבות מגוונות ומורכבות אבל זה כנראה ניכר כי זה יוצא דופן מבחינתה. הייתי רוצה להיפתח ולעבור איתה תהליך משמעותי ולהעמיק את הקשר. אולי אני מפחדת להתמסר אליה? אולי אני לא רוצה לאהוב אותה כל כך עד שיכאב וארגיש תלות? הייתה לנו הפסקונת של עשרה ימים בגלל פסח ואז שינינו יחד את השעה הקבועה שלנו ליום אחר כי פחות התאימה לי השעה הקודמת. לא הרגשתי חיסרון או קושי מיוחד בהפסקה הלא מתוכננת הזאת. בטיפולים קודמים כל הפסקה נתפסה אצלי כחוויה קשה ומפרקת. היום אני מצליחה להתקיים ולהפריד אותה מהחיים כאילו קיים מימד אחר של זמן שהיא פשוט לא חלק ממנו. מה עושים?