אוףףף...ימים כבדים.. ממש...

והכל מתגמד מול אנשים שמתמודדים. .לא כמוני שלא יודעת להתמודד...אוףףףףףףף קטונתי. הורים מזדקנים.. אלצהיימר מחלה מוזרה נורא.. ו..סתם באסה. כאילו הכל רגיל אבל פתאום שאלה מוזרה ושכחה מוזרה..אוףףף. לשבת בערב יום הזיכרון לשואה איתם וסיפורים..לשמוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל דברים שלא נאמרו..סתם נאחס והכל מתגמד ..עולם כזה. אין לי כח לשמוע גם לא פוליטיקה וויכוחים הכל נהיה מגעיל..כבד ..איכככ. בכל זאת אחרי זה חג..מוזרים אנחנו. עם מוזר ;(

הי מיכל, מצטרפת לתחושת כבדות הימים. כידוע אנחנו דור שני וביום השואה ביקרנו בקבר של אמא ששרדה את מלחמת העולם השנייה ובתוכה. המשותף ביננו. ועם זאת, מורגשת הרבה מאד שנאה, קיטוב ושסע באוויר. אגרסיות מתפרצות לבלי ויסות. ובתוך כל זה, אישית, עדיין מנסה לעשות טוב. עם ילדים, צמחים, בעלי חיים, טיפוח של החלקה הזערורית. בקטע של הפוליטיקה, על אף המותשות, מבינה שחשוב מאד להתמיד. עד היום, כל השבועות, מהראשון בהם, נכחתי. המעבר לחג, בשלישי בערב, איכשהו כנראה גדול על כולנו. ובינתיים יום עצוב ומדאיג לפנינו. סוריקטה