מוסיקה....... ..................

אני מנסה לחזור לנגן מנגנת לפעמים יותר משעה אני חולמת להצליח ללמוד יצירה עד הסוף ולהתמיד קשה לי לתאר את עוצמת הרגש שעוברת נעה בין כאב להתרגשות כל הגוף משתתף אני לא מצליחה ללמוד בעל פה משהו שב וגונב לי את התודעה וכאילו להכעיס אני לא מצליחה לא לזכור בעל פה לזכור בעל פה משמעו לשכב על הגב להביט למעלה לעצום עיניים חזק ולשנן יצירות שלמות בעל פה לזכור את כל התווים ולהריץ אותם שוב ושוב בראש עד שנגמר לעבור מיצירה ליצירה להפוך דפים בחוברת שצרובה בראש לשמוע כל תו עד שהוא xxxxx עד שהם הולכים לסגור את החוברת ולהמשיך גם להמשיך ללמוד יצירות חדשות יצירות ארוכות ולזכור כל תו כל הנחייה פיאנו פורטה קרשנדו דימינואנדו כל מנח של היד כל אצבוע כל לחיצת רגל על הפדל וכל הרמה המוסיקה בשבילי נושאת זכרון כואב.

וואו שירה, את מכירה אותי כבר. כשאומרים לנגן, אני מגיבה. תוכלי לספר על איזו יצירה / יצירות את מנסה להתאמן? באמת שסקרנית לדעת. אביב גפן אמר בהספדו על אביו היקר לו ולנו, יהונתן גפן, שאבא היה ויהיה האהבה הכי עצובה שלו. ההגדרה שלך למוזיקה מאד מזכירה. ושני האמנים המורכבים גם הם קשורים כל כך לעולם המוסיקה והיצירה. סיפרתי כאן בעבר שניגנתי פעם. שנים ספורות סך הכל. מגיל יחסית מאוחר, גם זה חלק מהטרגדיה, ועד גיל יחסית צעיר. מכל זה היית שנה אחת בה הקדשתי כמעט הכל לנגינה, וזו הייתה גם שנה של קפיצה בתחום. בבית שנאו מאד את הכלי וגם את הקולות הרמים מבחינתם שהוא הפיק. כתגובה השמיעו בווליום חזק קולות אחרים ממכשירים. יכולה להבין אותם, אבל זה כאב. ת'כלס אולי היה ניתן למצוא פתרונים מעשיים. אך לאו. בכל מקרה, בהמשך נכנס למערכת הבן של המורה לפסנתר, שהוא גם קרוב משפחה. השתלב בקשר בקטע של תקיפה וניצול נפשיים חומריים ומיניים למשך שנים ומשם עולם הנגינה התערבב ונבלע. האיש הזה גם הגיע לשבעה של אבא והייתי צריכה לשאת זאת מבלי לומר מילה. עדיין לפעמים חושבת לשוב ולנגן, כמו שהזכרת, יצירה שלמה מההתחלה עד הסוף ברצף, הגם אם כשלים טכניים ואחרים קטנים באמצע. בקריאת תווים הייתי חלשה מאד תמיד, ובזמנו, בצעירותי, עד שקראתי כבר ידעתי בעל פה. היום, לא ניסיתי המון, אבל מניחה שרחוקה משם מאד. נזכרתי שפעם במהלך קונצרט על במה שהיו בו תווים, כי הייתה בו נגינה משותפת, הדפים התעופפו להם והצלחנו להמשיך לנגן. הבחור שניגן איתי צמח וגדל וכבר בשנות העשרים שלו היה לו דוקטורט והוא מכבב באוניברסיטאות בחו"ל. ואני מאז די נותרתי באותו מקום. אשתף שאני די חוזרת ורק מדברת על נגינה, אך בפועל קצת מרפרפת, נוגעת ודי מהר נוטשת. התסכול מאד גדול. וכן ניסיתי לחשוב על אפשרות להתחיל במשהו שניתן להשלים בקלות יחסית - בוודאי שקיימים כאלה - ועם זאת, איכשהו מבקשת הנחייה, לווי, גישור, ואיני מוצאת אותם. כך גם בתחומים אחרים. ואחזור לשאלה אלו יצירות בחרת לנגן? ובהמשך לשאלתך מול אודי - חשבתי לי שלו הייתי שואלת את המטפל שלי בעיתוי בו הייתי מרגישה הפוך, הוא היה מחזיר תשובה מעצבנת בסגנון - היית רוצה שאוהב אותך? או שהיה אומר לי שייתכן ששוב אני תוקפנית כלפיו. והייתי מסיימת באוף עם איזו תנועת רגל חסרת שביעות רצון. בכל מקרה, כנראה שכן משנה העיתוי / המצב הרגשי בו שרויים, מתוכו שואלים את השאלה, ולכך, כנראה, מותאמת התשובה והאפשרות לספוג אותה, בהנחה שהיא מרככת ומחממת את הלב, לקצת יותר מרבע שנייה. איתך, סוריקטה

הי אודי, השתמשתי במוסיקה כדי להתנתק ולהתרחק מהגוף במצבים שהייתי חייבת להציל את עצמי ולא להרגיש. הייתי מנגנת בראש את כל היצירות ומכוונת לשם את כל הרגש והתודעה עד שיכולתי להתנתק לגמרי. נפלאות דרכי הדיסוציאציה. תןדה שירה

הי סוריקטה זו היצירה: https://youtu.be/RhGeMuldjLQ פאסאקליה של הנדל. ויש אלבום לבני הנעורים, כך הוא נקרא, של שומן שבתוכו הרבה קטעים קצרים או פשוט לקחת חוברות של אוספים למתחילים שיהיה קל יותר ויעזור לחוות הצלחות קטנות. תודה על תגובתך מצער כל כך לשמוע על הניצול שחווית בתוך מקום טהור כמו מוסיקה. אולי אפשר לנצח בכל זאת.. לאט לאט. אני יודעת כמה קשה ומתסכל ומכעיס ומאחלת לך שתצליחי ולו לרגעים. איתך שירה

נראה שההודעה לא נקלטה במערכת, אך מופלאות דרכי האינטרנט, מצאתי דרך לחזור לאחור ואז שוב קדימה והיא משתחזרת מעצמה, אז הנה, ניסיון נוסף - הי שירה יקירתי, יכולת מופלאה יש לך. לו הייתי שומעת את הצלילים שאת מפיקה על באמת, משערת שהייתי מקשיבה עוד ועוד. מאד יפה שלקחו קטע מיצירה מורכבת, עשו אותו פשוט ונגיש לרבים, גם מבחינת התאמת הסולם, למשל, כך שגם מתחילים יוכלו לנגן, ולב היצירה יישמר. כלומר, עדיין יישמע הנושא הראשי הזורם שלה. אבל אני... סיבוך להתפשר עם עצמי, גם בגלל קולו של המבקר והקפדן של אבא ברקע. לרוב מתביישת ומכונסת. את היצירות בחוברת של שומן לבני הנעורים ניגנתי בעבר, כשכבר ניגנתי יצירות מתקדמות הרבה יותר, ואלו היו הקטעים הקלילים לצד החמרים שעבדנו עליהם ממש קשה. אחת מהיצירות ההן של שומן נותרה באצבעותיי ובראש עד היום. בזמנו היצירות הגיעו בחוברת שצורף אליה תקליט (נו, שנות השמונים), ושמה ושם משפחתה של הפסנתרנית המבצעת היה דומה מאד לשמי האמיתי. קטע. עדיין לא מצאתי איך אני מצליחה בזה ובעוד דברים. לא עליתי על החסימה, או מה משחרר אותה. המוח טרם התעורר. כתבתי באריכות לא ממוקדת. שבוע טוב, תבורכי, את נפלאה ומרגשת, סוריקטה