אז נפגשתי עם המטפלת...

כשבכלל הבקשה המקורית לפגישה הייתה כיצד לצלוח ארוע משפחתי..ובסופו של דבר הוא עבר וצלחתי..ואת הפגישה השארתי גם אם הייתה מרוחקת בכלל.. ודברנו על דברים טובים. שאני בוחרת כמה רחוק להיות מהמשפחה שלי. היום אני יכולה לבחור! וזה נפלא. למרות שבכיתי שהקשר שלי לא כמו שאחיי שהם קרובים מאוד אחד לשני וגם הילדים שלהם חברים ממש. ושלי מרוחקים והיה לי קשה לראות את זה. זה בני דודים והם כ"כ קרובים ויש להם נושאים משותפים ולשלי אין את זה..אין בני דודים קרובים רק "שלום,שלום" בגללי :( .בארוע הם היו מרוחקים וכאילו לא שייכים לארוע לצערי..היה מוזר. גם הבן שלי אמר שהוא מרגיש שהוא פחות שייך..וזה עצוב מאוד שזה כך...אבל לא יכולתי אחרת. וגם היום לא. אז ככה זה. מנסה לראות מה יש לי: יש לי בעל וילדים מקסימים ותומכים ואוהבים. אז אצלם זה כבר יהיה אחרת..מקווה. יש לילדיי בני דודים מה שלא היה לאימי כי הם נכחדו בשואה..והנה לילדיי יש בני דודים אבל אני לא הייתי מסוגלת לקרב בניהם בגלל אחיי והוריי.זה כאילו אין להם....לא אפרט. עייפתי. תודה שקראתם. לא יודעת מה רוצה לומר....סה"כ אני בסדר. והבדיקות במעקב...ודחיתי קצת את הניירת הזו שקבלתי לעשות. את הבדיקות הנוספות כי עייפתי..אעשה בחופש. אין לי זמן.

בוקר מבורך מיכלי עצוב שאין קירבה בין בני דודים אולי זה קשור גם לדרך שלך עם הקרבה שלך אל בני המשפחה בכללי לא יודעת מקווה שיש דרך לפתור את זה לפחות לנסות לקרב בינהם חבל על זמן מבובז ובדיקות גמני תמיד דוחה גם אין על כך מצברוח לבדיקות אך צריך לעשות כדי לא להזניח יום מקסים חטולית

הי מיכל, להבנתי, הפיצולים והמידורים, ההתכנסויות וההתנגשויות והבדידויות בתוך המשפחה מאפיינים הרבה משפחות של שורדי שואה. יש לי נטייה לומר שהשואה לא תמה. אפילו הרמיסה של קבוצות מסוימות והעליונות של כוחות ההרס שמתרחשים כאן במדינה מאד מדברים את זה, בעיניי. סוריקטה