כאחת שרק בשנים האחרונות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
החלה לדבר ולטפטף מילים כל כך כל כך כל כך מזעזעת אותי ההנחייה הניסיונית מלמעלה להרוג לנו את האמירה של האמת והצדק שבעיננו או את הצעקה בשעת חירום או החירות וגם הקטע שהופכים 'עלינו' הכל. ומצמצמים ורומסים ובזים. נורא. זוועה. סוריקטה
צודקת בהחלט מסכימה עם כל מילה איתך חטולית
וזה מה שכן אמרתי ברגעים בהם היה (ועדיין מותר לומר) גם כאן, בפורום, גם ברשת, וגם בראיון הקטן ההוא ששודר. אמנם חלף ונבלע, אך היה. אחי משגע אותי עם אמירות כמו 'אף פעם לא היה לך סיי', או 'את לא מעניינת אף אחד'. לצערי, סופגת אותן כאמירות רעילות ויהירות קצת נעדרות פילטרים. הוא, אמנם, מתכוון שאני לא נחשבת בעולם ה'פוליטיקה' וזה נכון, אבל אני שומעת את זה כמו אמר שכך מול קרוביי, וכך היה מול אמא. אולי קצת כן שומעות אותי, או שיש לנו דיבור משותף, המשפחות שאני עובדת איתן. ההורים בכל המשפחות האחרונות הם הורים, או נכון יותר, אמהות שעוסקות במקצוען בתחום שנקשר לנפש וכן יש לנו סוג של שפה משותפת. הלוואי והיו עוד אנשים כאלה בסביבתי, ולא רק כאלו שחולפים ומתחלפים כל שנה או פחות. החיה שלי במצב סופני, אבל אני מטפלת בה, באופן המוגבל שאני יכולה, ועדיין יש לה איכות חיים, וגומעת עוד מתפקידה החשוב עבורי בנפש. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
