יש לי הרגשה שכולם עובדים על פי אינטרס אישי.......

פשוט מבאס.. כאילו שלהיות טובה זה פריארית, לעזור לאחרים ולהתחשב זה פריארית :( למה זה צריך להיות ככה??? השתמש וזרוק. הכל אנטרסים.. למה ההרגשה שלי כזו? והאם זה נכון?? ובעלי אומר שאתחיל לדאוג לאנטרסים של עצמי..האם באמת כולם דואגים רק לעצמם ולא אכפת להם מאחרים??? ויש את אלו שלא רואים אף אחד ממטר?? למה אני כזו שלוקחת כל דבר ללב??? למה אני לא מסוגלת פשוט להבין שזה הצד השני ולא אני.......מרגישה שפשוט לאף אחד לא באמת אכפת או משנה כל עוד זה נוגע להם. ושהכל מונע מאנטרסים אישיים :( אני לא מסוגלת לחיות ככה להיות אנטרסנטית אז אני פריארית..מבינים??? אוףףףף מתסכל 😓

הי מיכל ובוקר אור. את יודעת, מיכל. גם אני, נראה לי, מעניקה המון מעצמי, לעתים על גבול ההקרבה. חלק מכך נקשר לאשמה (רגשות אשם בסבל של האחר, רגשות אשם על שרווח לנו), והרי הזכרנו זאת כאן פעמים אין ספור. מאחר שמאחוריי טיפול בכל זאת, מידת ההקרבה קטנה, וגם אז, בימים ההם של הקרבה מטורפת כמעט ללא גבולות, נראה שאיכשהו ובאופן מוזר כן שמרתי על עצמי, כי הנני כאן. והיום, ועודני 'פריארית', היום, בגלל ההתרחשויות ההיסטוריות הפוליטיות כאן, מנסה להיבנות גבול די ברור. בכולנו, כך אאמין, יש גם צדדים אגואיסטים. ושוב חזרנו לשאלת האיזון. שיהיה בוקר אור. סוריקטה

הי מיכל, מבינה מאוד לליבך גם אני מתקשה לשים את עצמי במרכז ולא יכולה חעמחד מהצד כשמישהו מבקש עזרה ורואה איך הרבה דברים מונעים מאינטרסים אני מנסה להסתכל על קשר משמעותי קרוב אפילו עם הילדים כדי להבין שיש גם אחרת... שמחה לראות שבעלך דואג לך. שלך שירה

מיכלי מאמי יש אנשים איטרסנטים זה נכון את תהי בדיוק מה שאת את מרגישה פריירית ,? תשני גישה שתרגיש לך טוב חטולית