מה אפשר לעשות? מבקשת מאד הכוונה

עשיתי טעות בעבודה שהיתה מוזרה ונבעה מבלבול באותו זמן, וחוסר הבנה במשמעות חומרת הענין. מאז הרגשתי סביבי לחץ חברתי מטורף לעזוב, פתאום מתגלגלים לידי נזקים רבים שמנסים ליחס לי, מחפשים אותי בפינה בנרות על כל דבר קטנטן, כל מילה שלי נבדקת ונותנים לי להבין ששקרתי אם לא דיקתי במאה אחוז, גם משקרים לי כל הזמן, ונותנים לי להבין שאחרים שקרו לי.והכל לדעתי, כדי שאתפטר. אך הדבר קשה מאד כשיש קביעות וכשמשפחתי משוכנעת שאני בפראנויה ולא מאמינה כלל. ובמקום לדחוף אותי לצאת דואגים ליציבות הכלכלית ולא להתעללות שלדעתם תלויה בפרשנות שלי. ואני שואלת כדי לומר למשפחתי- האם יתכן שלאדם יש פראנויה רק בעבודה ולא בשום תחום אחר בחיים? איך מוכיחים דבר שאינו נאמר ברור אלא נעשה ברקע ובלי אפשרות לתעוד ברור. אך קים בודאות. אני צריכה גב לעזוב, כדי לקבל תמיכה לשרוד הלאה, אנא, מה אתה מציע לי כדי לשרוד נפשית?

הבעיה שלי שמאשימים אותי במשהו אני חשה מהר הכי אשמה בעולם, למרות שיש סמנים ברורים שמשהו לא מסתדר בהגיון במה שמאשימים, אולי כי בילדותי הייתי השעיר לעזעזל בבית ולא פתחתי שם מחשבות עורך דין. ואחרי שכל פעם שבאים לעבודה משהו אחר לא עובד בחדר שלי. ואני אמורה להיות אחר אית לו, ולהסביר למה יתקנו. גם שאני בטוחה לא קשורה לזה, אין לי הוכחה, כי אי אפשר לבוא עם מצלמה ולצלם מול כולם, נגיד שעזבתי המחשב עבד, זה ידגיש שקלטתי והם ילחצו, ורק יחליפו אסטרטגיה. כי המטרה להפוך אותי ל-0 בעבודה ברורה, ודי מצליחים בה.ולכן לא שיך לפנות לגורם ניהולי כעצתך. אבל במשפחה רואים רק פארנויה. אבל תחושתי שאיך אפשר להישאר במקום שבחברה כולם משקרים לך? או טוענים שאחרים שקרו לך? חוסר האמון מטריף. הענין המוזר שרק המנהלים מראים שדואגים ומעריכים וגם זה מינימלי. ומילה שלהם מילה. ןאולי כי עם הבוס הקודם בעבודה זו, היה לי 0 אמון. ובצוות יותר טוב ועכשיו המגמה להיפוך? דבר אחד ברור שאני בטוחה שזה לא פראנויה אלא מציאות שמהתלים בי. ואני צריכה כוח כדי לעזוב, כי התחושה אחרי יום עבודה כזה, נוראית. גם אם אחרי העבודה שיא ההתאוררתי וכאילו שכחתי מהמצב, כשאני בעבודה, זה הולם בי בפרצוף. זה הצילו ברור?

אוי, כל כך חיכיתי ובסוף דלגת על התגובה שלי. ואולי אני מוחרמת?