עובדת עצות מול ההתנהלות של הבן

אני פונה בהקשר לבן שלנו (22) לאורך השנים שמנו לב כי יש פער בין מה שהוא רוצה לבין היישום של הדברים, מאז שהיה קטן, היה לו קושי בהתנהלות, הוא מתחיל משהו בהתלהבות ואחרי תקופה ההתלהבות יורדת והוא סוג של "בורח" לדוגמא התחיל אחרי צבא מקום עבודה, היה מרוצה ולאחר מספר חודשים לקח חופש חודש. עניין הדחיינות אצלו מאוד בולט, פעולה שאמורה להעשות יום אחד נגררת לחודש. (אני מתכוונת לדברים חשובים שהוא יודע שעליו לקדם.)בצבא איבד דברים, מאז שהשתחרר דחה תאוריה, לא הולך לטפל בבנק, יש לו שיעורי נהיגה לא מוציא כסף בזמן ומגיע לבקש מאיתנו) הוא מאוד מודע לעצמו, אינטיליגנט וחכם. אנחנו כהוריו מודאגים וכבר לא יודעים מה לעשות ואיך אפשר לעזור לו, יוצא מצב שכשאנחנו מדברים איתו הוא מבין זאת כביקורת וכאילו שאנחנו לא מרוצים ממנו. בתור תלמיד אובחן עם לקויות למידה, עוד כשהיה קטן לא היו לא הרבה חברים, גם שם היה קושי חברתי ושוב תמיד מצא מה לא בסדר אצל האחר. כן חשוב לי לציין שכשהוא מתעניין במשהו הוא יחקור את הנושא עד הסוף וילמד אותו. יש לו תחומי עניין והוא מתעסק בהם. הבנות שלי מאוד עצמאיות וגרות לבד (לא שאני חלילה משווה) והוא הקטן גר איתנו. אני ובעלי דואגים לעתיד שלו, אם הוא דוחה כל דבר, בורח מהתמודדויות ומוותר לעצמו מה יהיה בהמשך? אנחנו עובדי עצות מה לעשות ואיך לנהוג כלפיו.. הקשר ביננו מצויין ואנחנו לא רוצים שיהרס יחד עם זאת לא מוכנים שהוא ימשיך עם ההתנהלות הלא מקדמת הזו שלו, דואגים לעתיד שלו...כמו שכתבתי יש פער בין היכולות (הרצונות) לבין היישום..תודה

תודה על התגובה. איך אפשר לשוחח עימו בלי "להקטין" אותו או לגרום לו להרגיש שהוא לא בסדר אלא להביא אותו להבנה שהוא שהוא בהימנעות מלעשות את הדברים שלו ויש סיבה לכך...