בכי כלוא

הי, חשבתי לי שחלק ממקור כאבי הגוף הוא, בין השאר, גם עומס היתר של הבכי הכלוא, המתומצת בעורקי הנפש. כידוע, תגובתי למתרחש סביב עכשיו עוצמתית מאד. כמו, כמו סתימת ביוב, והצפה, עד לבוא סופ"ש סוריקטה

מצער מאוד כמה הכאב שלך יכול לגרום לך לסבול הנה אוטוטו כבר סופש בפתח מקווה שלא יציף אותך עוד כאב כמו שאת מתארת במילים כואבות חטולית

סוריקטה יקרה רבות אני משתמשת בביטוי הזה בצמד המילים האלה בכי כלוא. כל כך מזדהה ומבינה. כל כך מרגישה את העומס הנוראי הזה שמקורו גם בנהרות הבכי הכלוא. אמן שנצליח לשחרר מעט. שלך שירה

סוריקטה אהובה בכי כלוא... עצוב.. אצלי דווקא שסתום הבכי נפתח ואני בוכה חופשי אצל אמא צביה. בבית, לא. בבית אני הדמות 'החזקה' שמחזיקה ,מכילה וכו'.. מהרגע שגילו לי את הסרטן כמעט ולא איפשרתי שיראו אותי חלשה. אבל אצל אמא צביה אני בוכה, צוחקת, כועסת, שלווה,עצובה ושוב בצוחקת חופשי. לגבי מה שמתרחש בארץ הקטנה שלנו לא מתערבת כלל.. צופה מעט כאילו מבחוץ וסוגרת את הטלוויזיה. 'בכי כלוא בעורקי הנפש'... משפט מאוד חזק ונוגע.. אולי זה יהיה כותרת לשיר שתכתבי סוריקטה ? כך גם על הדרך אולי השסתום ייפתח? אולי זו גם הכותרת של המצב במדינה ? שלך, במבי

תודה בנות, חטולית מתוקה, איכשהו הייתי בוחרת במילה שונה מהצפה, כי במצב של הצפה יש אזור שדרכו יש פריצה או דליפה החוצה, ובהרגשה שלי - המממ, כלוא. הכאב מחריף ומטריד וכמו שאת מכירה היטב - זה מתיש ומתסכל. שירה אהובה - שיערתי שתביני אותי מאד. אולי נצליח למצוא לנו איזה רעיון ביחד. במבי יקירתי - יפה ההקבלה שהצעת למצב במדינה. ואני, מאד מעורבת רגשית. באופן כבד. הצעת, במבי, שאכתוב שיר, וחשבתי לי שבימי ילדותי, גיל בית ספר יסודי, הייתי 'מלחינה' בשקט ובצנעה בלדות טרגיות מדממות. גם היום איכשהו עם הרגע אני בוראת שירים לתינוקות. נו טוב, אופטימי משהו מהסגנון הקודם. בכל מקרה, לא באמת שיר שירתי או לחן שלם. חלקיקים בלבד. נדרש לכך כוח שאיני מוצאת בי היום. תודה לכן, סוריקטה