"מים חיים" ...........

אז האזנתי. בשקט, בחושך,ברוגע יחסי, שקעתי, צללתי לתוך הצלילים. תודה אודי;) ותודה לכן על התגובות. כל מיני סממנים מעצבנים של "גיל המעבר" ובכלל מתחיל לחרוק הגוף...אף פעם לא ממש יחסתי חשיבות לבעיות בריאותיות הן נראו לי חולפות ולא נורא..גם כשעברתי דברים קשים (כמו אי תפקוד כמעט שנתיים בגלל גב וניתוח בגב) משום מה אכפת לי מהבריאות הגופנית ..מוזר...ואולי משהו השתנה. ובכלל הורים מזדקנים עם בעיות שפתאום אכפת לי מהם.. לא יודעת נהייתי רגשנית מאוד להכלללל יותר מידיי.. וחם לי כל הזמן. ירד גשם הבוקר אצלינו קצת רענן. ועדיין חם לי. לא יודעת פתאום מרגישה זקנה שלא עברה את גיל ההתבגרות..כאילו דלגתי עליו ומתינוקת ונזקקת עברתי לזקנה שנזקקת לתשומי...לא יודעת מה אני רוצה מכם🙄 קצת מים חיים.

הי מיכל, אינספור פעמים, כבר מראשית השבוע, רשמתי תגובה להודעתך ומחקתי. חושבת שגם מי שבריאה (/בריא) סך הכל, בסביבות גיל חמישים מתחילה להרגיש שהחלמה היא איטית יותר, או חלקית יותר, שאת החולי עצמו כבר פחות קל לשאת, שפעולות שהיו מובנות מאליהן הופכות להיות מורכבות, פחות אפשריות. לפני כשנה הכרתי מקרוב עוד יותר את עולם הכאבים הגופניים הכרוניים של הגיל. הבדיקות, למשל, מראות מצבים תואמי גיל של חלקים בגוף שהתנוונו. ההמלצות שאני שומעת לאנשים בריאים, או, חולים, הן בעיקר התמדה בסוג פעילות שמתאפשר בהתאם למצב. למשל, שימור מסת שריר, מסת עצם, עבודה על שרירי ליבה, טווח תנועה, שימון צירים, עבודה על שיווי משקל מאד חשובה, הקפדה על תזונה, שינה. עבודה עם הראש, המוח, הנפש. נו, מה שאנחנו שומעים מכל עבר, אבל נראה לי שאיך שמתקדם הגיל המילים תופסות יותר משמעות. אולי נדרשים יותר משאבים לשם איזון יחסי. גיל המעבר אצלנו הנשים, מתאפיין גם במצבי רוח וגם בבלגן בויסות החום, למשל. כאילו אין מצב נוח. וגם הפרעות שינה ואת הרשימה המפוארת אפשר גם לדעת מאיתנו אנו, שהגענו או עברנו את הגיל, וגם חיפוש בגוגל יניב תוצאות מוכרות. מתארת לי שיש מחשבות שנקשרות למוות. הצטרפת לחתימה בחיים, ואני, אני שולחת תקווה, סוריקטה