מציאות? חלום רע? סיוט? העולם נחרב?

מהדרום -טבח. עכשיו גם חיזבאלה וסוריה וארה"ב עם העזרה שבדרך והנאום המרגש, והתמיכה של אנגליה, צרפת ומדינות רבות נוספות.. נראה לי שאני מתחילה לפזול מעוצמת ההתרחשויות השונות.. ואודי, אני דואגת לך, מאוד.. יודעת שאתה גר בגילון, ממש ממש בצפון.. ומי מפה גרה בדרום ? ובכלל.. כזו מדינה פצפונת, הצפון נדבק לדרום והמרחב מאוד מאוד צר ולא מאפשר נשימה סדירה.. בא לי לשאול כל אחת ואחת מכן איפה את גרה? ממש בגבול ?? וואוו... דואגת.. מפחדת, מאוד.. כל אזעקה שנשמעת אני מתקשרת מיידית לאמא שלי לשאול ולאפשר לה לדבר את הפחד.. אמא שלי עברה את השואה בגיל תשע עכשיו הכל חוזר לה והיא בחרדה מטורפת לצד ניתוקים ו'אדישות' לאזעקות והיא נשארת לשבת במיטה וקוראת ספר.. נראה לי שאשתגע בסוף.. אודי.. בא לי לעטוף אותך שם בגילון צמוד לחיזבלה.. מפחדת.. דואגת.. חוסר אונים מטורף... אפילו העננים האפורים כמו מחכים בשקט מאיים, שקט שלפני הסערה.. ואולי אודי, עד שתעלה את הפוסט הזה כבר לא יהיה עולם ????

הי במבי, ממשיכה קצת ממה שרשמת למטה. הממ... עשית אנליזה לתיאור הגינה שבראתי, ובכן - ידעתי להקשיב למילותיי היטב בכל השכבות ממש כשכתבתי. אני כבר מזמן לא בטיפול אנליטי, וכמו שכבר רשמתי פעמים רבות, מי שטיפל בי אולי לא יהיה בארץ יותר. מה שמתרחש היא מציאות. מציאות איומה קטסטרופלית, ואיכשהו כנראה שעדיין יש עולם. יכולה להבין את האטימות וההתכנסות של אמך המבוגרת, ובעיתויים אחרים התנהגות היסטרית, במיוחד בהיותה שורדת שואה. לא כל שכן בגילה. מניחה שכל אחד מאיתנו מכיר אנשים שהיו בתופת בצורתה הסוטה והמעוותת ביותר. וזה נורא. מרגישה שקשקשתי מילים מתוך הרגשת חנק וחושך. סוריקטה