בין לבין האזעקות והנפילות .....

ובין כל הסיפורים המצמררים הכואבים מרגישה כמה אני חלשה מתמיד כמה הם הגיבורים שנלחמו על החיים שלהם גם אם נחטפו מהם החיים...זה כואב כל כך ואני מה? רק מתקפלת ורועדת מכל אזעקה ומכל בום שנשמע מקרוב ... מחזיקה את עצמי בשיניים לא להראות לנכדים שלי כאן בבית כמה הפחד הזה משתק אותי מה נהיה ממני ? אותה אחת שאמרו את עמוד התווך של כולנו ממך אנחנו שואבים את הכוח והאומץ להיות.... לאן נעלמתי? מה קרה שאני כבר לא שם? הזיקנה עושה בי פחדים של מלחמה כמה אמיצה היתה הגברת ששוחררה מהשבי וסיפרה לכולם אייך החזיקה מעמד למרות הכל..!! הסתכלתי בה וקשבתי לכל מילה שיצאה לה בסיפור המזוויע שעברה אז נכון שהיא רעדה וקרוב לוודאי שתזדקק לטיפול תומך לצאת מהטראומה הקשה שעברה אך עדיין היא עם ראש למעלה פשוט להעריץ אותה שמעתי אותה מספר פעמים והרגשתי את החוסן הנפשי שלה את הכוחות התמונים בה ופשוט מתביישת בי !! כמו התרסקות פנימית עם מסכות כמובן חיצוני שלא ירגישו מה מתחולל פנימה הליחה העה שקט אך הצלחצי מעין לישון רק עם כדור פרקוסט שזה כדור שמכיל מורפיום .. חייבת איכשהו לתפקד והנה שוב מגיע עוד בופש והכל חוזר ע ל עצמו... בלבלתי לכם מספיק במוח על הבוקר שיהיה היום יום יותר קל ונעים עם בשורות טובות לכולם תטולית

כתבת מחזיקה את עצמי בשיניים לא להראות לנכדים שלי כאן בבית כמה הפחד הזה משתק אותי את עדין עמוד התווך את פשוט מחוברת יותר לרגשות מהעבר ומודה באנושיות שבך ...כולנו פוחדים המצב מפחיד ... ולחיות בבומים כל הזמן בסטרס מתמיד כשאת לא צעירה וצריכה לרוץ עם הליכון יקרה יש לך את כל הזכות לפחד אבל !!!!!! יש לך גם את הזכות והיכולת לזכור כמה אמיצה את !!!! כמה כוחות יש לך , את עושה את אפילו במצוקה שלך שומרת על השפיות של נכדייך את בסדר יקרה בעולם מעוות ולא בסדר תשמרי עלייך ותזכרי יש לך כוחות וזה יגמר בסוף כמו כל דבר יש לו התחלה אמצע וסוף אנחנו באמצע הסוף יגיע חיבוק