שגרה - רע חדש/ה...............................

אודי וכולם, התנתקתי מפה וחזרתי שוב...ככה אני נעה בין אופטימיות לפאסימיות. פעם מזמן כשעוד הייתי בטיפול אמרתי למטפלת שאני כמו במניה דיפרסיה- כמובן ששללה ואני ממש לא חולה בזה..אבל אני מאוד כזו. אולי יחסה את זה לשחור לבן..לא זוכרת. נכון שכתבתי פה הייתי מאוד אופטימית...כלומר ביידן וזה..והרגשה של גב.. טוב..בינתיים אני כבר מלמדת במעין סוג של שגרה בגן פיזית כבר יותר משבוע. ויש אזעקות. ..כי יש מרחב מוגן בגן. והילדים מתורגלים..וחשבתי שזה כמו בשדרות ובעוטף שפשוט קראו לזה "טפטופים" אז עכשיו תורנו..לחיות בשגרת הטפטופים... היום באזעקה נכנסנו כולם, עשיתי סריקה בחצר ואז נכנסתי למרחב ולא יודעת הרגשתי פחד...פעם ראשונה שהרגשתי פחד..כי היו אזעקות ממושכות אולי...והסיפורים שהתחברו לסיפורי עוטף...הסייעת אמרה שהייתי לבנה. אבל תפקדתי טוב...בפנים הייתי בפחד...פעם ראשונה שהרגשתי ככה ...כאילו גודל האחריות.. וחשבתי שאולי שכחתי מישהוא בחוץ, הקראנו שמות כולם היו בפנים...סתם פחד....אוףףףףףףףף לא מתאים לי!! מעולם לא קרה! אני מתפקדת מצויין במצבי לחץ, גם הפעם התפקוד היה טוב..אבל בפנים פתאום היה שונה... מצד אחד התרגלנו לאזעקות והילדים מאוד מהר נכנסים למרחב מוגן...מצד שני משהו בי נשבר...ומאוד מאוד השתדלתי לא לראות סרטונים, להמעיט במדיה..כי ידעתי שישפיע עליי...מה עושים? עם תחושת הפחד על ילדים שהם לא שלי? יותר מפחיד... נכנסתי אחרונה כמו תמיד אבל הפעם בדקתי יותר, פחדתי יותר..לקח לי זמן להרגע בתוכי...מצחיק הילדים היו הכי רגועים שבעולם ושרנו שירים :) אבל בפנים משהו עברתי...טבעי? לא טבעי? מה עושים? יש סייעות שמתפקדות היטב וגם אני..אבל בפנים...חייבת להמשיך לשמור על חוסן.....הוריי ואחותי במקום יותר מטווח ..ואני פחות...ובכל זאת. מטופש לחוש מאוים כשאתה במקום די נח ואזעקות רק מידי פעם לא? קצת מתביישת ולא מבינה למה הרגשתי ככה.....לא פחד על עצמי, פחד על הילדים...