שמונה בנובמבר

יגון, אימה וזעם. אלו הרגשות עימם יצאתי (כן, יצאתי) בימים האחרונים. יצאתי באומץ, עם כאבים פיזיים נפשיים, בשעות קשות. יצאתי למתחמי עצרות, טקסים לתמיכה במשפחות החטופים הנעדרים והנרצחים, מקומות שאיכשהו עדיין מדברים בהם, וגם למווסתים ביותר, קשה להסתיר. וגם תוך כדי המלחמה, תוך כדי, ממשיכות ומתקדמות התכניות ההרסניות מלמעלה, וביניהן צמצום חופש הדיבור בכיוונים מסוימים מאד ועוד הטיות וסטייה מאיזונים ושלא נדע. זה ממשיך ומקומם, וכבר לא יודעת כמה נמוך עוד נרד. כמה הפוך - מנסים לפצלח כל מה שטוב, כל מה שהכי טוב ומורכב ויפה ומושקע, ולשטח ולרדד. ועוד רוצה לומר - בבקשה אנשים, נסו לא להיחשף לסרטים או תמונות מהתופת, במיוחד מי שחסר לה העד הפנימי. שנדע להבדיל בין טוב לרע, שכושר השיפוט שלנו יהיה ברור, והלוואי ויש תקווה, סוריקטה המודאגת

בכל מקרה סוריקטה ובמבי זכור לי יום הולדת שלכן...אז מזל טוב! מקווה שירגע וטוב שיצאת! גאה בך!! ימים לא פשוטים עוברים על כולנו...מקווה שכן ישתנה קצת השיח בינינו ואף אחד לא יוותר לנושאים באחריות!! העם יגיד את דברו..בשש אחרי המלחמה. חיזקי ואימצי! גיבורה שלנו!

הי מיכל ואודי, היה תאריך בשבוע שעבר. מי זוכר כבר. בוודאי שיודעת שהיו אזהרות רשמיות בנוגע לצפיות, הן שהביאו אותי לרשום גם כאן. מאד מאד כועסת על התהליכים הדיקטטוריים, ועל חקירות ופיטורין וירידות ומרדפים פוליטיים על הטובים והמוכשרים ביותר. שמתרחשים בימים אלו ממש. במקביל למלחמה. סוריקטה