פגיעה עצמית-מה אפשר לעשות?

שלום, שאלתי קצת מביכה אותי לכתוב 😒 אבל מכיוון שחשוב לי יותר להבין את עצמי ומה זה אומר אני כן שואלת... אני מספר שנים כבר מתמודדת מדיי פעם עם התקפי בכי/זעם כעס עצמי מאוד מאוד קשה שהמון פעמיים גורם לי לפגוע בעצמי (לא בצורה מסוכנת) כיום זה בהרבה יותר טוב פעם זה היה יוצא משליטה לגמרי לאחרונה כשאני נכנסת למצב של חוסר אונים ובכי אני מרוב כעס על עצמי נושכת את עצמי כל כך חזק שנשארות לי צלקות יותר משבוע ונהיה לי שטפי דם וזה ממש ממש מגרד וכואב לי רציתי לשאול האם אפשר להיגמל מזה? ולמה זה קורה לי ? למה דווקא נשיכה? ולמה אני חוזרת לזה שוב ושוב הרי אחרי שאני נרגעת זה ממש כואב לי פיזית וגם נפשית ואני מרגישה צער שעשיתי את זה לעצמי למה בנאדם נושך את עצמו? וגם עוד שאלה חשובה: יש לי המון ביום יום מצבים שפתאום יש לי נפילת מצב רוח ומצבי רוח ממש משתנים אני יכולה להיות בשיאה היי ופתאום לבכות או להיפך אשמח להבין מה זה תודה רבה מראש שיר

הי שיר הודיה, מניחה שימליצו על טיפול נפשי לבחינת הנושא ומענה לשאלותייך. ניסית? אפשר ללמוד לווסת, או לדבר במילים. אפשר לנתב את הדחפים מלאי האנרגיות האגרסיביות לפעילות אחרת כמו פעילות ספורטיבית, או יצירתית, למשל, ובאמצעותן להשיג איזון נפשי (זה המצב הבריא יותר). סוריקטה

היי סוריקטה תודה על התגובה שלך אני כן ניסתי ניסתי המון המון שנים והמון סוגים של טיפולים ברור שזה מקדם וטוב אני מתכוונת יותר למצבים שבהם אני נכנסת לכמין בועה כזאת של כעס עצמי נורא נורא גדול ושנאה עצמית נוראית ותחושה של כאב מאוד גדול שפשוט גומרת לי מרוב שנאה לעשות לעצמי כאב טיפול זה דבר מאוד טוב ואני שמחה שאני הולכת לטיפול אבל זה גם מאוד מאוד דורש, זה דורש ממני המון אנרגיות נפשיות שלא תמיד אני מוצאת בעצמי וגם שאני שנים ככה שונאת את עצמי כל כך והקטע שהסביבה לא מבינה למה כולם אומרים שאני בסדר ושכולי טוב אבל אני בתוכי מרגישה עמוסה מהחיים המון המון כאב נפשי שלא מצליחה לרפא גם שכיום אני יותר בטוב יותר חיה עדיין יש בתוכי בתוך הלב המון המון כאב שאני לא מצליחה לעבד אותו וזה קשה תודה על המקום לפרוק יום טוב שיר

הי, תודה על תגובת ההמשך. מצטרפת לאודי שעל פי רוב בקשור לפגיעה עצמית הטיפול צפוי להיות ארוך, וההישגים - חלקיים. מטבעה של המציאות. מניחה שמרגיז אותך איכשהו שאומרים לך שכולך טוב. זה אמנם מחמיא, אולי לרגע, אולי בכלל לא חודר, אין לי מושג, בכל אופן - אין זה מדויק. כאילו לא רואים את השלם. את כולך. אותך. יש בך, ככולנו, צדדים ואזורים פחות נהדרים, פחות אהובים, אולי שנואים אפילו, וגם להם חשוב לתת תוקף. פגיעה עצמית יכולה, למשל, לנסות לבטל את קיומם של החלקים הפחות מוצלחים לכאורה. רק שדברים לא עובדים ככה. הם יישארו שם. החלקים ה'מפלצתיים'. כנ"ל לגבי קבלת הסבל כחלק מהחיים. לא ניתן להשיג מצב מצוין או מאושר כל הזמן. וגם לא תהיה לו משמעות כטוב, אם לא יהיה גיוון. גם אם יהיה ריפוי (אי אפשר לדעת מראש, אבל אפשר תמיד לנסות) שוב, הוא יהיה חלקי, אבל נקווה שמספיק לשיפור איכות החיים. טיפול אכן דןרש ימבה משאבים. הן נפשיים והן חומריים. יש גם לכך חשיבות נכבדת משל עצמה. סוריקטה