קורים וגשרים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי יקרות ואודי, שנים שנים שאני מפנטזת על דמות של מתווך ביני לעולם. הגשר מאד מאד חסר אצלי, גם אחרי שנות טיפול שסייעו לי במידה שהן יכולות. לפעמים רחוקות מאד בתדירויות נמוכות מאד יש שם מישהו שימלא את התפקיד עבורי, מבלי שחייבים לי משהו. וגם אז התחושה היא שלא מגיע לי. נדמה, אולי, שחלק מהכאב בגוף קשור לכך. אתמול שוב העזתי קצת לצאת ולשמוע מה חלף על אנשים שלא ראיתי חודשים בתקופה הנוראית בה אנו שרויים. בעיקר הייתי אוזן. מה רציתי לומר? לא יודעת. בלב אומרת שצריך לעשות סדר ועדיין לא הבנתי למה אני עצמי מתכוונת. תקיעות מעצבנת. קצוות פרומים. Bring ThemHomeNow וכאילו יש במשפט האחרון בכדי איכשהו לסגור מעגל, הגם אם חלקית ומרוסק, אך מחבק. באופן סמלי שחררתי פרפרים אמתיים שגידלתי ואימצתי גורה זעירה פצועה מהביוב. סוריקטה
הי סוריקטה, עולה לי המשפט 'כל אחד צריך בית'. הגורה, החטופים, הפרפרים וגם את. ולי נראה שבהחלט מגיע לך החיבוק הזה. אודי