דקירות

המצב לא טוב כרגע. רק מתחבאת מתחת לשמיכה ובורחת ממגע ותקשורת. כואב מידי. הודעתי למטפל. נראה. סוריקטה

אשב רגע לידך, בין הדקירות אפשר לנשום, תרשי לי? וגם אניח כאן את שירו היפה של חיים גורי מדויק ועדכני כתמיד בּוֹא קְצָת שֶׁקֶט, בּוֹא קְצָת שִׁעֲמוּם מַגִּיעַ לְךָ הַכֹּל כָּל כָּךְ צוֹעֵק פֹּה, לֹא גָּמוּר. (אֵין רֶמֶז לִמְנוּחָה) מָה שְׁלוֹמְךָ?! שׁוֹאֲלִים אוֹתִי בָּרְחוֹב אֲנָשִׁים לְמִינֵיהֶם שְׁלוֹמִי כִּשְׁלוֹם עַמִּי, אֲנִי מֵשִׁיב לָהֶם וְאָז פּוֹלְטִים הֵם אֲנָחָה קְצָרָה כְּשֻׁתָּפִים לְעֵת צָרָה. יִהְיֶה טוֹב! אֲנִי מַבְטִיחַ כְּאִישׁ סוֹדוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ!

משיח נאוו...זה עוד יקרה אתם תראו חח באמת אבל רציני ;) ויהיה רק טוב

הי שירה, השיר נפלא ועדכני כתמיד. ממש תודה. סוריקטה

תודה אודי. אני כאן. אין לי מושג אם הידיעה הגיעה למטפל. ואיני בטוחה שהיה לעניין לכתוב לו שהרגשתי כל כך נורא. הוא מתנדב בסיוע למשפחות מפונות, קורים גם דברים משמעותיים בעולמו האישי שקשורים לתקופה, הוא מפוצץ בהודעות, יש לו מטופלים נוספים ומשפחה ועוד דברים שאיני יודעת. שירה רשמה בזמנו ששילוב של כאבי נפש וכאבי גוף הוא לא חגיגה (במילותיה היפות שלה, הניסוח שלי קצת מקלקל). כאב לי מאד מאד מאד. כאב גם בגלל כל מני פעולות ביורוקרטיות שקשורות לפרידה מאבא. מניחה שעוד אנשים חוו את היום ההוא שגם היה בו גשם כבד וסערה בהסתגרות. תודה, סוריקטה