המטפלת בקושי זמינה לאחרונה

מאז התחילה המלחמה המטפלת לא זמינה.. גם להפגש בקושי מסתדר ואפילו לדבר בטלפון- שאני כמובן משלמת לה, בקושי מצליחה לפנות לי זמן. היא הסבירה שזה המצב ולא פרטה. אני הרבה זמן שותקת ומנסה לבוא לקראת ולהבין אבל האמת שאני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך כך. אם זה המציאות הנוכחית שלא יודעת כמה זמן זה הולך להמשך כך, אולי כדי לחפש מטפלת אחרת. כמובן אדבר איתה ואשתף אותה, מתישהו. בינתיים האמת שקשה לי מאוד...

מטפלים רבים עמוסים מאד מאד בפרט בימים אלו. לנו עצמנו קשה להכיל, וגם לסובבינו. אם המצב הוא של גלים - איכשהו ניחא. אם באופן מתמיד יצאנו מתפקוד לאורך זמן - פחות טוב. מה באמת עושים עם זה - שאלה טובה. אתמול יצא במקרה שהייתי עם אחת מאחייניותיי הצעירות. קצת גיוון. מולה לא מראים שכואב, ומדהים שהיא אפילו אמרה במפורש שהיא מבקשת לא לראות אנשים סובלים. אולי ילדים ובעלי חיים יכולים לפעמים להוציא אותנו (לפחות פיזית וטכנית). סוריקטה