גם ביום הזה.........אולי טריגר

הי אודי, ימים קשים כל כך על כולנו היום אמורים לשחרר קבוצת חטופים קטנה ואני חושבת איך עוד יעניש אותנו החמאס את מי לא ישחרר, אולי דווקא את האמא שבזרועחתיה שני ילדים רכים, ביניהם כפיר הקטן, תמונה שהפכה לסמל לזוועה הזו. אני לא מעגל ראשון וקשה לי לדמיין איך זה להיות שם. אני שומעת סיפורים גם כשאני לא רוצה לשמוע. אתמול שמעתי במקרה כתב של רשת תקשורת זרה שתאר מה ראה בסרט מעשה אונס אכזר. ומאז זה מנקר ואני אומרת לעצמי לא יכול להיות זה לא קרה זה לא קרה. לא יכול להיות. הצח האנושי לא יכול לתפוס את מעשי הזוועה. וכל הגשם שתמיד הוא ברכה לא נכון לאף אחד. לא נכון לחקלאים בדרום שלא הספיקו כלום לא נכון לחיילים שצריכים לפעול בבוץ ושלוליות ענק לא נכון לחטופים לתינוקות לילדים לקשישים. לא נכון לאדמת הקיבוצים שעוד מלאה באפר מתים שלא זוהו. גשם לא נכון ורע מאוד. ואני הקטנה שבפנים כל היום חושבת על כפיר ביבס שהוא תינוק ממש קטון ומדמיינת איך אמא שלו שמה אותו בתיבה כמו את משה אבל לא על היאור אלא על מי השטפון ואיך אולי יש עין ששומרת עליו והוא ניצל מכל הרע. אולי בסוף יגיע עם מי השטפון עד מצרים ויד טובה של נסיכה תמשה אותו מהמים ותקרא לו כפיר משה ביבס והוא יחייך והיא תצווה להביא גם את אמא שלו ואת אחיו השני שגדול ממנו בשנתיים. שתהיה שבת שקטה שירה

הי שירה, הגשם, תמיד, מפוזר בכל מני מקומות. בחלקם הוא ברכה, בחלקם פחות. תמיד תהיינה הצפות וסתימות ותאונות ובולענים, אך במקביל גם צמחייה ששוועה לו ותרווה, ואוויר שהתנקה, ומאגרי מים שהתמלאו, ובעלי חיים שיהנו ממנו ועוד. והנה, גם את בסיפורך היפיפה מצאת כיצד להשתמש בזרם הזמני שיצר הגשם כדי להגשים (כן, אותו שורש) משאלה של חירות ושחרור ואיחוד. בינתיים חלפו שלוש פעימות. והמון נתונים חלקם נכונים, חלקם מעוננים, חלקם מופרכים והרבה בלבול ונראה לי שאת הרוב אנחנו בעיקר לא יודעים. סוריקטה, שלא היה לה כוח בגלל הכאבים להשקות את הצמחייה והגשם כן הגיע למה שכן שרד ונזקק לו.