עצובה מאוד....

אודי :( מאוד מאוד מאוד עצובה. גם המצב במדינה...כל הזמן כפיר ואחיו ואמא שלו 'רודפים' אותי... לא מצליחה לגרש אותם מהעיניים.. התמונה הזו של שיר(?) האמא עם המבט המבוצעת עוטפת את שני הקטנטנים האלו ,חוסר האונים,האימה, נחטפים ואפילו לא כל כך יודעים איפה הם... טוב, דייייייייייייי לא מסוגלת 'לראות'אותם .. וכל החיילים.. כל כך הרבה.. כל כך מיותר.. כל כך חבל... והתצפיתניות הרי התריעו שוב ושוב ושוב.. איזה חוסר אונים.. איך יכול היה המפקד לומר לתצפיתנית שאם תמשיך להתריע בפניו,יעלה אותה למשפט.. דייייייייייייי לא מסוגלת לחשוב ולראות 'את הסיטואציה הזו... איזה חוסר אונים... ומתים . ומתים. ומתים. וזהו ... בטח חוה אימנו בכלל לא היתה מוכנה להביא לעולם את שת שממנו בסופו של דבר נולד אנוש כולנו,כולנו בניו ובנותיו... אולי הכל שיחזור של הרג קין את הבל..(?) מתי כבר יתרחש התיקון? יתרחש? יבואו ימים ויגידו.. אם ישאר פה על פני כדור הארץ מישהו שיגיד.. עצובה מאוד מאוד מאוד

מתגעגעת וחושבת עליכן בנות יקרות, חושבת שנוצר תמהיל של רגשות. אולי יותר זעם מעצבות, העצבות רכה יותר. וגם המון בושה. בושה על השתייכות למדינה שחלק ממנה מתנהל באופן שלא הייתי נותנת לו יד. אדרבא. הבושה, כנראה פחות טובה כאן, כי היא גורמת לאנשים להתכנס במקום להראות את זעמם, המוצדק, לדעתי. ומכאן - נו, אשמה, הרגשת אפסיות ותבוסה. וגם פה חבל, כי 'כוחות הרשע' בונים וחוגגים על זה בדיוק. וגם המון הזדהות לתרחישים בעולם הפנימי, כשכעת אמורים להשקיע יותר משאבים כדי להפריד אותו ממה שקורה בחוץ, שהוא אכן נוראי. והזעזוע, בשלב זה, מתגבר. האמון שלי במין האנושי לא היה משהו גם בעבר, וכעת הוא מדלדל. יש אחלה אנשים, אבל ההרגשה שלי היא שזו קבוצה של מיעוט מול כוחות ההרס והמוות שפשטו בנו. מאמינים שיהיה תיקון. אולי. אם יהיה, בעיניי צפוי תהליך מאד ארוך, ומן הסתם, חלקי. כוחות הנגד ימשיכו לפעול במקביל, אך עד כמה יהיו דומיננטיים. תהליכים דומים מקבילים מתרחשים בעולם כולו. ואנחנו, אנחנו כבר מבוגרות - האם נזכה לראות משהו מזה? משהו מעולם האהבה? בא לי לחתום באיזו מילה גסה או צרחה על מה שמתחולל כאן. ארשום רק אוף. וקר בחוץ. היום היום הראשון של החורף. אבל היי, מעכשיו הימים רק יתארכו חצי שנה קדימה. סוריקטה