חשיפה

הא, כותרת מפתה, אנשים יקראו? קראתי את השאלה המזדמנת שכרגע נמצאת בראש השאלות. אשתף באסוציאציות לעולמי ועולם הטיפול. קצת שמעתם על העולם בו גדלתי. עולם בו החנקתי את צרכיי, וכן, בין השאר, גם במובן הקונקרטי של תוצרי מערכת העיכול, הנוזלים והנשימה. בייס. כניסה ויציאה. בהכל היה בלבול גדול, וכך הגעתי לטיפול. מאוחר מאד. בגיל ממש צעיר, כנראה שעוד לפני הזיכרון, הווה אומר אולי גיל ארבע חמש, כבר התאפקתי. בגיל העשרה המוקדם המצב הגיע לכך שהמוח לא נתן פקודה לפנות החוצה את מה שהגוף כבר לא זקוק לו. בעקיפין ובדרכים משונות ומוסוות זה כן קרה, כי לא ניתן להמשיך לחיות ככה פיזית. עברתי אז המון בדיקות פולשניות. אשתף שבגיל מאוחר ואחרי עבודה מאד קשה בתחומים הללו השתפרתי. בשנים האחרונות, רק האחרונות, הגוף יודע בחלק מהמקרים להשתמש בטוב שהוא לוקח מבחוץ ולפנות את הרע. מערכת העיכול, שהיה אישיו מאד רציני, עובדת לרוב כאצל אחד האדם הבריא. והיא לא הייתה בסדר, מאד לא בסדר, כמה עשרות שנים. מזל שלא כרתו לי חלקים ממנה, כי היו גם תוכניות כאלה בהיותי בת עשרה. הו, אמא, איזו בת מאכזבת הייתה לך, בלי סטומה כמו שרצית. עם זאת, עכשיו דאגה חדשה - הכאבים בגוף. מקורות חדשים, אבל אזורים מוכרים, שכבר מעט נחתי מהם. בעיה בריאותית חדשה, שאולי קשורה גם לגיל, גם לנפש, והייתי מבקשת הקלה. לא פשוט בתוך ימים אלו. אז התקדמנו בטיפול חלקית בתחומים מסוימים. בתחום השינה, למשל, לא הצלחתי להגיע להישגים ביכולת עצמית. ותראו, דיברתי כאן על דברים בסיסיים ממש. ובתקופה זו אנחנו רואים כמה דברים כל כך אינם מובנים מאליהם וכמה אנחנו תלויים. איזו תקופה עצובה. כמה חירות ניטלה :-( סופשבוע נעים, סוריקטה