משהו בחוסן נשבר... ....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי וכולם, הייתי אצל המטפלת פעמיים....איבדנו בן של חברים מהקהילה :( איבדנו גם דוד של ילדה מהגן (אח של אבא שלה עכשיו יושב שבעה).. והייתי אצלה אודי, אבל משהו בה..לא יודעת להסביר, בהרגשה שלי, שהחוסן שלה גם כבר נשבר... אנסה להסביר, הרגשתי שבניסיון ההכלה שלה היה יותר הזדהות כזו מאשר הרגשה של חוסן ושיהיה בסדר.. אגב מרגישה גם פה:( כאילו הזדהות שרע עכשיו..אבל איפה האופטימיות והטוב??. נעלמה , אין. החוסן שלי גם קצת נעלם עם שני הבנים האלה שנהרגו בעזה...ואילו משפחות אודי...וואו..איזו אצילות נפש, איזו התרוממות רוח יש להן..מאיפה לוקחים את הרוח שלהן? לא יאמן. באים לחזק ויוצאים...רגע, מה היה פה הרגע? סיפורים מצחיקים? סיפורי גבורה, סיפור איך עובדים על הצבא רק כדי להלחם ???????לא נתפס .. ואני פוחדת והחוסן שבמטפלת ובטיפול מרגיש מתרופף..לא יודעת למה...אולי כי היא גם קצת כזה בדכדוך.. בהזדהות יתרה? לא יודעת להסביר, אבל המטפלת שלי היציבה קצת התערערה...וזה קשה לי וגם לא מעיזה לומר מולה...איך אומרים לה? {כן, חזרתי קצת אליה בתקופה המטורפת הזאת) ובתוך כל זה אמא, אמא שלי היציבה גם כבר לא יציבה, תרתי משמע, מתקשה בפעולות יויומיות ולפעמים אפילו מאבדת צלילות...אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
הי מיכל, זה אך טבעי שבמצב הלא נורמאלי הזה נגיב כך. זו תגובה נורמלית למצב לא נורמאלי. זה לא אומר בהכרח על החוסן. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
