אודי היקר,

הי חברות ואודי, אניח קצת כאן (ובהמשך, כמובן בשיחות בטיפול). רמת החרדות גבוהה וכעת אני בתקופה בה כאילו איני ממש מתעוררת והמוח נותר תקוע בין לבין, חלום ומציאות, במקום שאינו מצטלל. מבאס, כי כבר היה טוב יותר והתקופה לוקחת למצבים רגרסיביים. בורחת, אולי גם מרוב בושה, מתקשורת עם אנשים. מדאיג. אוף. אחלה 'הופעת זיקוקים' הייתה בחצות הליל... שנה אזרחית חדשה. הלוואי שהמצב הנפשי והגופני ישתפרו אפילו במידה מסוימת. זה כבר בלתי נסבל. סוריקטה

הי אודי, תודה. מסכימה. זה גם ההסבר שאני חולקת עם אנשים. למען האמת הסבר שהיה רלוונטי כבר מתחילת שנה שעברה. מבחינתי, אפשר היה להבין עוד לפני שבעה באוקטובר התפרצויות והתהפכויות של אנשים בסביבה, שלכאורה לא היו קשורות, אבל אני מאמינה מאד שכן. גם המטפל שלי כבר דיבר על כך עוד בראשית השנה שעברה. כך שאני ממש ערה לזה באופן מעציב. החדשות אתמול נתנו קצת משקל נגדי, אבל לכו תאמינו. יום שלישי. רושמת לי, כי נעלמים לי הימים. סוריקטה