אולי היה מועיל לגלות

מדוע כואב לי כך בגוף. הי כולם. שבוע. חשבתי לי ש"חייבת לגלות מדוע כואב לי בגוף". הכוונה לכאב החדש והיחסית ממושך כבר. אם יש מרכיבים נפשיים - לעלות על הנקודה ואולי להחזיר למיינד קצת שליטה. לא הצלחתי עד כה. באשר לפיזיולוגיה - גם פה אין אבחנה. נעשו ניסיונות טיפוליים ובדיקות מסוגים שונים. קשה לי לדעת לאן להתקדם. וחוצמזה במחשבות על ההיסטוריה שלי - לא היו שם אויבים רשעים וסדיסטים מחוץ. החבלות והפריצות היו מבית. המקום שאמור היה להיות מוגן ובטוח. ומה שנעשה היה לכאורה נקי. בלי לכלוך (סוג של עדות). אולי כך נוצר בלבול. כואב לי וזה מאד מעצבן ולא רואים עליי (כמה פעמים חזרתי על זה). מניחה שההסתרה גובה מחיר של כאב אף היא. וכאילו כבר פחות שתקתי. מה מסתירה מעצמי, מה? סוריקטה

סוריקטה יקרה הדרך של הגוף לצרוח לתעל את הכאב שקשה כל כך להכיל בנפש גם דרך הגוף. כל מילה כל כך מזדהה וכואבת מסתירה וכואבת גם את מחיר ההסתרה. איתך שירה

(וכותבת לעצמי, קצת פדיחות) יש גם משהו באמירה ה זו - לעצמי. יש בה תסכול ואכזבה ממידי חלקיות. יש בה כעס על כך שהאחריות אולי אצלי. אבל גם על התלות. אתמול בערב אמרתי לעצמי (כפי שלרוב קורה) שהכאבים הקיומיים נוראיים ובלתי נסבלים, כשבמקביל צרובה גם הזדהות (מניחה שמוגבלת מאד) עם כאב האנשים שחוו את השבת השחורה, שנתלשו לאי שם הנורא. נורא להיות תלוי במשהו שאין לך אמון בו. חשבתי לי שהייתי רוצה לסחוט את הכאב החוצה, ולא ניתן. רשמתי כאן פעם את רעיון מהילת הכאב בדברים חדשים וטובים. ייתכן שאני מנסה לסחוט (כמו סחיטה של שפופרת משחה שנגמרה) משהו שכבר אין וממשיכה להתעקש. נושא מוכר אצלי. אולי חלק מהכאב שייך לאזור הזה. רופא הנפש אמר לי שכדאי שאצליח להמשיך לשמר את הכושר והחוזק הגופני היחסי שלי שהיה עד לא מזמן, למרות שאני מאד עדינה, אך נזנח בשל הכאבים. נחזור להודעה הקודמת - 'חייבים' לפצח את זה. נראה שמסתובבת סחור סחור (גם זה מוכר) ואולי התשובה כאן מתחת לאף. גם זה מוכר. ים של מילים, בלי קול, אולי במקום צעקה גדולה. סוריקטה

תודה שירה יפיפייה. איתך, סוריקטה