............................................

הי אודי, באינטואיציה אני אולי יודעת שהמטפל לא יכול לעזור לי אבל אני מתעקשת להשאר. אני מרגישה שאני צריכה ללכת על ביצים ולא יכולה לומר כל דבר שעשוי לעורר את זעמו או מבלי שאתכוון כלל עלול הוא עלול להפגע. מצידי די מאסתי בשאלות מה את חושבת שצריך לעשות או איך חושבת שאפשר לטפל כי אני כל כך צריכה מישהו שיודע, שיוביל שיהיה רועה מפני שאין לי מושג איך מטפלים בבעיה הכל כך מורכבת הזו. מצד שני יש כאן קשר טוב של כמעט עשור ולא רק שלי אלא גם של זהויות אחרות שמוצאות שם מקום בטוח. זה לא יקרה במקום אחר מפני שאני מאוד בשליטה ומחזיקה כדי שאוכל לקיים חיים בתפקוד מלא. אבל זו רק כותרת. בחוץ חיים בתפקוד מלא ובפנים תהום וריק גדול הכל חסר משמעות והכל נעשה בכח ובלי טיפה של הנאה או חיות. חיה מתה. כאבי הגוף לא מרפים כאילו הגוף צורח. והמלחמה הזו התקופה הזו מוסיפה עוד נדבכים של דכאון שהולך ומעמיק. אני לא יודעת מה עוד עלי לעשות איזו עזרה לבקש למי לפנות איך להציל את הטיפול ואת עצמי איך להתנהל כך איך למצוא הקלה או תקווה או משהו... איך לעשות סדר בתוך כל זה. תודה שירה

שירה אהובה, רק אומר שמבינה מאד מה את אומרת. בינתיים - איתך, סוריקטה

שירה יקרה למרות שכתבת לאודי רוצה גם להגיב אני מזדהה ומבינה ומרגיש דומה אבל לא יכול לנתק את הקשר של שנים איתך

הי שירה היקרה, רשמתי לך אתמול תגובה, וכנראה לא נקלטה. רשמתי, כמדומני, שמבינה אותך מאד. אולי אנחנו מחפשות להרגיש-לא-להרגיש ראויות, להיות משהו, מחובקות. סוריקטה