מחשבות

שלום, בפגישה האחרונה העליתי בקשה להפחית את תדירות הפגישות מפעמיים בשבוע לפעם אחת. הסיבה היא כאמור השתיקה שמעכירה את האווירה וגורמת לחוסר נעימות בטיפול. המטפלת מדרבנת אותי לדבר בעוד שאני לא תמיד מסוגלת לשתף. ההחלטה הזו הגיעה אחרי מחשבות ולבטים רבים, אולי בכלל לסיים את הטיפול בנקודת זמן הנוכחית. מבחינתה, הדבר יכול לגרום לריחוק גדול יותר. מהצד שלי, אם אני כרגע בתקופה שבה אני פחות מסוגלת לדבר ואותה זה מוציא מדעתה, מה הטעם? אני לא חושבת שצריך לסיים כרגע, למרות המחשבות שהיו באוויר. אולי זה יהיה קיצוני מדי לחתוך. יחד עם זאת, כשהעליתי את העניין בפגישה באיזושהי נקודה היא פשוט שאלה אותי שאלה שגרמה לי לקום ולצאת. היא שאלה משום מקום האם קיבלתי מכות בתור ילדה. לא הבנתי מאיפה זה הגיע ואמרתי לה למה היא שואלת את זה ולמה שאענה לה על זה. אמרתי לה שעדיף שנסיים ושאני אלך. היא ענתה משהו כמו שאני חופשיה ללכת. פשוט יצאתי. אני לא יודעת איך אני אהיה מסוגלת להגיע לפגישה הבאה. אם בכלל שווה להתאמץ על מה שקורה. היא כל כך חסרת טאקט לפעמים וברור לי שהיא לא תיקח אחריות כמו על פליטות פה אחרות שהיו לה. למשל באחת הפגישות האחרונות זרקה לי רגע לפני הסיום משהו כמו 'לא שתקת מספיק היום?'