שוב חוזרת על הקצב הנכון לי!! כי שלי מהיר ממש!

אודי יקר וכולם, בעלי מרגיז אותי, גורם לי לבכות אבל אחר כך נהיה טוב בנינו. מעגל של ריב וקרבה🙄הכל פתחתי בפניו על הטיפול. זה מרגיז אותו והוא שכלתן ברמות על..לא מוכן כל כך לשמוע עומס רגשי. קשה לו ממש!!!! אני מתקדמת מאוד מהר. לפסיכו' קשה לעקוב אחריי. יותר קל עכשיו כשאני בדיפרסיה זה איטי יותר. אז אני יודעת להתמודד עם דיכאון כל חיי. יודעת לבכות במידה הנכונה שזה מוזר. אולי כי אני גננת שחייבת מסכה. ולא יכולה לשוב לגן עד שאהיה אמיתית. אני קוהורנטית, הסיפור הועבר לחברות וככה התחלתי מההתחלה "לשבת שבעה" כלומר לספר מה היה מההתחלה..ועד הסוף. אני ממש הצלחתי ברגשי להכיל המון. וגם בגן חזרתי ישר ואז קרה טריגר ומאז נשארתי בבית לא טוב לי בבית ורוצה לחזור. למרות הכללל. כמובן שהמטפלת שלי אומרת שעוד לא. הבוקר נעים לי. בכאב אטפל...נזכרתי בו הלילה . לילה זה זמן קשוח...לא רוצה לאבד מקום עבודה. הגן חשוב לי מאוד!!!! באו אליי ביום אחד יותר ממאה איש ובעלי רצה שאפנה לכולם..איך אפשר? ובכלל מלא עזרה לכולם ובסוף חרדה ודיכאון. אבל זה קל מאוד מסתבר. עם שמירה שלה. אני אמנם מהירה והיפר אבל הכי קל לי דווקא בדיפרסיה כי זה מוכר ורך ואיטי ובכי נעים ומשחרר. הגיוני???