שבוע טוב. כן אודי. את הבכי שמלווה לכאב

אין לי איפה לבכות. בעלי חושב שאבכה עליו. אבל הוא שכלתן שלא מבין וכמובן שהסתרתי הליכה לטיפול והוא כבר יודע הכל. אך אינו מסוגל לקבל או להכיל פסיכולוגיה. שונא ממש. נורא!!! היו לו כמה שהכיר שהילדים שלהם ממש מתוסבכים לצערי. ויניקוט ממש מתאים לסיטואציה עכשיו...עצמי אמיתי עצמי כוזב זה זה... הבית שלי זוכר? בנים בלבד! והרצונות שלי פתאום גם מקבלים מקום אך איש לא קרא ממש את האבחנה למרות שביקשתי שכולם יקראו מבחינתם זה "הצגות" שיחלפו ומה אני עושה סיפור...המטפלת יודעת הכל ואני מוחזקת ולמרות זאת קשה לי כשהשיחות עדיין לא מספיקות. לא נשמע הגיוני אבל יש שיחות גם...מאוד מאוד מוחזקת...יש שיפור פה לא העזתי לכתוב ככה אבל עכשיו כותבת כמו שמרגישה כדי להעביר את המסר.

הי מיכל מתוקה, גם בעיניי דיכוי הרגשות, וחסימת התוקף שלהן - חונק. לא מאפשר. ומה שאת מתארת כגבר 'מרובע וחד' בתפקיד שמשתמש במנגנונים כמו רציונליזציה מול אישה 'עגולה', 'היסטרית', למרות שלכאורה התקדמנו ואנחנו בזמנים אחרים - מוכר ומצער. יש לך אפשרות בחירה בין הצדדים - הרוך לנוקשות ולמי מהם לתת משקל. כאן ניתן להשיג שליטה מסוימת. ולא קל אל מול האוטומט. נעטוף אותך כאן במעגל מחבק. אם תרצי ובמידה המתאימה - תסכימי? שלך, סוריקטה