טיפוח / התגנדרות / הזנחה

הי כולן וכולם, בהמשך לנושאים שעולים כאן במגוון הודעות וגם ברוח התקופה וגם בהקשר ליום האישה שהיה בשישי - התקופה האחרונה, עבורי ועבור כולנו, לפחות אנשים בגילנו פלוס, כנראה, היא תקופה שיש בה הרבה אבל וגם הרבה דאגה. כמה מהאחיינים שלי בצבא וביחידות לחימה שנכנסות לאזורים מסוכנים מאד. ובחזרה לנושא המטופש לכאורה בהינתן הדאגות הכבדות - באשר לנראות ושידור כלפי חוץ - זוהרת או נוצצת, נראה לי שאף פעם לא בחרתי להיות. נראות מהודרת מידי הייתה גדולה עליי. אצלי, הייתי אומרת, שניתן לראות את הערבוב בין הזנחה לטיפוח. איכשהו יש טיפוח, סביר של המערכת, והוא גם מוסווה. אמא, למשל, הייתה לרוב מוזנחת ולעת זקנה מוזנחת באופן קיצוני. הן מבחינת הנפש, הן מבחינת הטיפול בגוף ובסביבה. רוב סובביה היו עבורה אויבים רודפים, והיא דחתה והדפה אותם באלימות ביובית מגעילה. ואני - על אף הכאבים הפיזיים, גמישה, אמנם פחות משמעותית מבעבר, אך עדיין יחסית וגם סוג של בכושר. ושוב, על אף שהפחתתי פעילות משמעותית. רופא הכאב אמר, בין השאר, שדווקא עכשיו חשוב לשמור על עצמנו ולא לתת 'להם' לנצח. עם זאת, כנראה שכן התאכזבתי מהאמירה שלו, שהעניין רגשי ולא ניתן לי שום טיפול חדש מבחוץ. לקח לי ימבה זמן לפנות אליו בכלל, כשניסיתי הרבה אפשרויות לפני. יש הרס שניכר עליי, וגם רואים את אותות השנים וזה בסדר. כרגע מנסה לבדוק כיצד יראה השיער שלי ככה כמו שהוא, עם השיבה. חפוף ומסורק, כמובן. יש אירוע בקרוב, ונראה לי שאבחר להיות 'רגילה'. ככה כמו שאני. ללא איפור. ללא ציפורניים. ללא קישוטים. גם אם שקופה. מרגישים את האביב. בעונות השנה. ואמורה למצוא משהו שימהל את הרעלים בטוב. ומקום להישען. גיבוב של מילים, סוריקטה

סוריקטה יקרה שכל כך מיטיבה לתאר ולהעביר את התחושות והמחשבות מרגיש שגם הגוף שלך רוצה קצת אביב ואולי תאפשרי לו בפינה קטנה גם אם נסתרת לבלוב של צבע ותעוזה. שלך שירה

גיבוב של מילים- זה בדיוק הגדרה טובה למצבי.. כולם חושבים שאם אני ב"מצב" זה אומר שאני נורא עצובה...לא מבינה שהפוך...גוטה הפוך. :( סוריק זה קשה נורא. מבינה אותך. הזנחה זה נורא. אותי לא הזניחו פיזית.. אבל מסכנה אמא באמת מסכנה כל החיים ככה. גם שלך וגם שלי החיים שלהם היו עלובים. לא בהכרח אנחנו צריכות להמשיך עליבות והזנחה. להפך בואי נשפר ונשבור מעגל....חיבוק

הי, מתאים הפעם הקצב. אוכל לעדכן. באשר למלבושים - ביצעתי כמתואר עם קצת מדידות התאמה והיה בסדר לי רגשית יחסית עם המראה. לא מידי לשום כיוון, ובעיקר די אני. באשר לכאב - קיים קיים, ובינתיים חיה איתו. הלכתי למקום שהיה נעים לי בו יחסית באנרגיות ועשיתי פעילות גופנית נמרצת מהסוג האהוב והקופצני. נמהלו קצת רעלים. אנטי אייג'ינג פנימי. וגם מעשה חשוב מאד בעיניי - תמיכה של נוכחות במאבק הקשור לענייני המדינה. וסביר שאבחר לחזור לעבוד מעט במינונים נמוכים, שוב, באותו תחום, עם הכאב. אנסה לפחות. שבוע טוב, סוריקטה

הי שירה, תודה על המילים היפיפיות שלך. מניחה שהצדק איתך. בעיה מסוימת עם הכאבים, אבל מנסה באמת. תודה שוב, סוריקטה

הי מיכל, את יודעת - כשיש מכתבי שרשרת כאלה - מי אם לא אני עוצרת אותם. נראה לי שיש מזה גם בחיים האמתיים. אגב - הקלה בהקשר מוות היא רגש שלא מעט מדברים עליו (או מחרישים אותו...). איתך, סוריקטה