אמממ מצב מוזר.......

סוריק, את צודקת. פתאום שתפתי פה בפורם יותר מתמיד. גם בטיפול יצאו דברים...הסתרות שלא חשבתי אפילו שהסתרתי... בינתיים היו התקפות מאירן ונהדפו מצויין למזלנו..המצב פה מלחיץ ממש. שני ילדים בצבא אמנם לא קרביים אבל שגעו אותם מספיק בסופ"ש ..ואחד נמצא עכשיו בצפון. אביב, תודה. כמה טוב שבאת! לא פשוט שהילדים במילואים... קשה לי התנודות האלה. אני עדיין במצב תנודתי אבל לפחות מצליחה לחשוב ובשליטה. היה מפחידדדדד צריכה לראות ואולי להכיר את עצמי מחדש. אולי. אודי, צריכה להתמודד מחדש עם יחסים במשפחה..לא מסוגלת לעמוד מולם ולא רוצה יותר לרצות...האם השתנתי? קשה למצוא איזון והלחץבמדינה לא מוסיף....וכאילו אמא לא קשורה לעניין, כאילו אני עוברת משהו עם עצמי ולא קושרת את אמא בזה..מבין? מוזר לי....

הי מיכל, ארשום שוב את שנאמר כאן, אולי אפילו כמנטרה - זמן. לאט לאט. חלקים באישיות יכולים להתגמש אפילו בגיל חמישים, בתנאי שאנחנו זורמים איכשהו איתם, אבל (ובכל גיל) זה לא מתרחש בין יום, גם לא שבוע או חודש. בהדרגה. וגם - תמיד אנחנו נשארים אנחנו. השינויים יכולים להיות מינוריים יחסית ועם זאת משמעותיים מאד. אולי כן הייתי מחפשת את הקשר לייצוג של אמא בפנים אצלך. איתך, סוריקטה

יש לי קטע כזה של הכל כאן ועכשיו..קשה לי להמתין ובכל זאת תהליכים איטיים בטיפול במשך שנים. וכן..לאט לאט ובהדרגה - אחזור על כמו שאמרת כמנטרה..אולי יחדור. הלוואי שאקבל יותר בקלות הכל ובהבנה..קשה לי ופוחדת שאקבל שוב היפומניה וכאילו מנסה לשכוח ומצד שני פותחת בטיפול מה עברתי לפני.. לדעתי יש סימנים מקדימים, היו סימנים כנראה וממש מקווה שאולי אפשר למנוע אם יהיו סימנים? לתפוס בזמן? ועדיין אני בתהליך..תהליך איטי ומיגע. קשה לי ממש. עם עצמי... להכיר מחדש את עצמי קצת...מוזר לי.