שקט מדומה.............................

הי אודי וכולן, מרגישה מאוד לבד וכל הזמן אני נשמרת. מכל דבר. מאנשים ומחושך ממקומות ומדברים. כל הזמן דרוכה ונשמרת ואולי לכן אני מרגישה בודדה כל כך. אני לא משתפת. אני קשובה ומקשיבה אבל פחות משתפת. ואני על הקצה. תשעים דקות בשבוע בטיפול שנותן מקום לכולי. זהו. לפעמים אני שם. לפעמים אחרת תופסת מקום לרב ילדה קטנה שרוצה לשחק. אני מתביישת. נבוכה וחוזרת הביתה לא יודעת בכלל איך. משהו סגור מאוד, נוקשה ברמות קשות, חסר גמישות, לא פשרן, אבל מה הוא מבקש המשהו הזה? הימים ארוכים. אני לא מוצאת סיפוק בשום דבר ומבטלת את כל מה שאני כן עושה. אני כועסת ומרירה בפנים ומבחוץ אני רק טובה ומיטיבה עם כולם. הטראומות חיות ובועטות ואירועי החודשים האחרונים הגבירו מאוד את כל הסימפטומים. אסופה מאוד כלפי חוץ וכל כך מתפרקת. לפעמים הייתי רוצה לדעת שאפשר לחיות אחרת שיש משהו שניתן לעשות ולהיות אחרת. בינתיים השנאה העצמית גואה וחוסר הקבלה של עצמי ושל מה שקורה מחוצה לי לא משאיר מקום לכלום. כל השקט המדומה הזה, כל החיים ליד. כל העולם שהשתגע והרוע האינסופי הזה. משתפת... חודה שירה

שירה יקרה ואהובה מאד, את יודעת - הייתי מנסה להתבונן הפוך - השקט, הרוגע, השלווה, העדינות והרוך - הם אמיתיים, הם הרוב הנפחי. ואילו הנוקשות הקיצונית והאכזריות שבתוכך, בעולם הפנימי שלך, הן הזיוף. כלומר, יש חלק כזה, אך הוא קטן מבחינת משקלו על כף המאזניים, עם זאת, משתלט בנפש ועושה המון רעש. דווקא משום שהוא כזה קטן. כמעט רשמתי שטן, אבל גם היה מתאים. כשיש אקשן פנימי עוצמתי אנחנו מרגישים 'חיים'. עלק חיים, כי רב פה דחף המוות. אבל הריגוש, המעוות אמנם בעינוגו, נותן משהו, ולכן ממשיך. מוצאת קווי דמיון והקבלה לתהליכים המתחוללים במדינה. בעולם. לא כל העולם השתגע באופן טוטאלי. אני לא השתגעתי. בעלי החיים והצמחים והטבע חזקים מאד. אתמול אספתי ביצים מהטלה של פרפרית. והנה שעות האור מתארכות באופן בלתי תלוי. בלי לשאול אותנו :-) אני, אגב, הולכת למתקנים של ילדים קטנים בחוץ ועושה שם בקטנה קונצים. כמו ילדה קטנה, מקווה שלא באופן נלעג. נגינה בפסנתר אולי, נשימה אוויר של ים אם יש לך אפשרות להגיע אליו, או אוויר של מרחבים פתוחים אחרים. פרישת ידיים אל על לשמיים, אף אם הניגוד להרגשה הפנימית המאד מכווצת משבללת. נשימות. איתך, סוריקטה

שירה יקרה תודה שכתבת ושתפת! את מביעה הרבה פעמים את רגשות שאינני מצליחה להביע אותם. הלוואי שנמצא קצת שקט בנפש ונרגיש חלק ולא מונתקים. איתך, ינשופים

שירה יקרה, כל כך מבינה אותך..בזמן האחרון אני מרגישה די כמוך, דומה ושונה. פוחדת גם מעצמי ואיך אתנהג. קשה מאוד כשאנחנו לא חומלות על עצמנו. נסי לחמול ולקבל- קל לומר קשה לביצוע. איתך ולידך אם אפשר...חג שמח עד כמה שניתן.

סוריקטה אהובה, כל כך ריגשת במילותייך, הרגשתי עד אלי את הרוך והעדינות. מנסה לעכל את המילים והתבןנה שאת שולחת אלי, אולי אצליח לעשות קצת סדר. כל כך זקוקה לרוך לעדינות ולהסברים. תודה מעומק לבי עלייך שירה

תודה רבה ינשוף יקרה, החוואי שנמצא שקט וחרות אמיתית בחג המתקרב. שלך שירה

מיכל יקרה, תודה על ההבנה והמילים הטובות. קשה מאוד בלי חמלה עצמית. מאחלת לך שהחג יעבור בקלות ושנמצא בו מעט חרות לעצמנו. שלך שירה

המורכבות הזאת של הפנים והחוץ הדיסוננאנס בן שניהם החיפוש אחרי השקט הפנימי תחושת המתחזה כלפי חוץ כל כך מבינה עד כאב שולחת כוחות וחמלה אתך