חרדה או דאגה או לא יודעת מה.שאהיה חולת נפש לעד.

אודי וכולם, שבת הגדול, פסח - חג מסובך למי שלא שומר אגיד תדמיינו מעבר דירה...מחליפים את כל המטבח לחדש כשיש לכם המון כלי מטבח מטבח פעיל מאוד..4 סטים של כלים. לא יודעת איך תדמיינו. כי פסח זה חג מורכב...והשבתהזו מורכבת כי המטבח כבר כשר לפסח ופינה בבית לא. וצריך להזהר. בקיצור מבחינתי חג לחוץ שאני לא אוהבת. מעולם לא אהבתי. הנפש שלי פצועה. ככה מרגישה..נלחצת מכל דבר, לפעמים שוכחת יותר מהרגיל- קשב וריכוז של קצת חלמנות...וכעסים מידי פעם.. אז נכון זמן החלמה- זוכרת. אבל מארחת בכל זאת את ההורים של בעלי כי כךתמיד, ובכל זאת צריך וצריך וצריך...זה לא חג של פריבילגיה. גם אם הייתי חולה בשפעת הייתי קמה לעשות... אין דקה מנוחה זה רוב הזמן עבודה..וכשנחה אני עצובה, אני מבינה החלמה בסדר. הסביבה הכי לא מבינה כי מתעצבנים וזה פוגע ואז מתנצלים שנינו וחוזר חלילה. מבחינת כולם אני בסדר. רגיל. ואין את ההבנה שאני עצבנית, עצובה, רגישה ברמות הרבה יותר מ"רגיל" (בוכה פתאום יותר)כלום לא רגיל.....ואז מתנגשים ואין פריבילגיה ל"תני לעצמך זמן, להחלים וכו'" אין את זה...וגם אני נוקשה עם עצמי. אין חמלה יש "צריך להכין לחג/להספיק שהכל יהיה מסודר וכו...קשה קשה ביותר. הלוואי שיכולתי להבין אותי יותר. וכל הזמן המחשבות ברקע של איך אתנהל בחג? איך אתנהל בחיים שלי מהיום? זה יעבור בכלל?? ואם לא יעבור ואהיה ככה תמיד? אתקע בבכי וברוגז ובכעסים על עצמי? ונוקשות עיקשת...אוף רוצה להיות אחרי החג הזה..ולראות שבאמת אשתנה כבר. השתנתי לרעה, השתנתי ואיני מכירה את עצמי עוד. עצוב לי ממש.