חג שקט
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי כולם, אמנם אין לי שמץ של מושג ממי הייתי רוצה לקבל הודעה, אבל לפני החג נדתי בין כמה וכמה יישובים ופגשתי אנשים ממש, לא הודעות כתובות, כי אם פגישות פנים מול פנים וחיבוק. וכך עבר עליי היום. חג שקט, סוריקטה
הכי טוב פנים מול פנים! נהדרת. חג שמח! ואין זה משנה ממי משנה מי כן נתן לך חיבוק חזרה ;) ומאיתנו יש לך כבר הודעות. חיבוק וירטואלי.
ייתכן שאני מרגישה אשמה במותו של אבא, אולי גם של אמא, מרגישה היא אולי מילה לא מתאימה, כי רגש הוא מודע, 'מרגישה' אשמה במותם ובאובדן, כי הייתי בת מעפנה ומאכזבת, כי לא הייתי אהובה, אולי בגללי (כמובן שזה לא יכול להיות נכון כי אין לי כוחות כאלה, אבל בתפיסת ילד קטן זה עובד ככה), אולי בגללי קורים דברים רעים בעולם. אולי יש משהו בזה שיוביל אותי לתשובות. סביר שהם לא מתו בגללי. הם היו זקנים וגם לא שמרו על עצמם. עצוב וחרדתי, סוריקטה
"הם לא שמרו על עצמם" וגם לא שמרו עלייך, סוריקטה אהובה. את הילדה. הם היו ההורים. גם הסדר הזה ודאי לא נשמר. שלך שירה
ההרגשה כל כך מוכרת.. ואין לך כוחות מאגיים כאלה ;) את יודעת שאינך אשמה ואת יודעת שהם לא ידעו להיות הורים "טובים דיים" לפי מה שאת מספרת. חיבוק אוהב.
הי סוריקטה, קשה היא היציאה מעבדות... ושקט הוא לא בדיוק החג, אבל פגישות וחיבוק נשמע דבר טוב ומרפא. אודי